רש"ט נועם גוטשל ז"ל

קורות חיים

נולד בבאר-שבע ב-19 בנובמבר 1970 באושר אדיר ונהרג בהיותו שוטר במשטרת ערד, ביציאה מבאר שבע והוא בן 23 שנה.

כילד קטן חלם להיות חבלן, חייל בהנדסה קרבית. ציוריו התמימים היו עמוסים בטנקים, מטוסים וכלי ירי.

עולמו המורכב והרגיש הצביע על יכולות אינטלקטואליות גבוהות ביותר - מחונן! ידיו הקטנות הזריזות לא פסקו מלפרק כל מה שהיה בדרכו: רדיו, שעונים, אופניים ובעצם הכל. סקרנותו הבלתי נדלית הביאה אותו לשאלות שקשה היה לענות עליהן.

אמרו: "יש לו אצבעות ארוכות שיאפשרו לו לנגן ברגישות רבה..." משעורי הפסנתר הוא עבר לנגן על צ'לו אך לאחר מספר שנים הפסיק ועבר לשמוע מוסיקת רוק כבד (ובזה נגמר החלק המוסיקלי) ומכאן ל-"מוסיקת" נשק.

בן שלוש היה כשאחותו הלה נולדה והבית התרחב והתמלא בצחוק ובשמחה. אנחנו עברנו מנהיגה על ווספה (מה שהרשים את נועם מאוד והעסיק אותו מבחינה מכנית) לנהיגה על אוטו מדגם דה-שבו (גם שם הכניס את אפו ועיניו למנוע ולהילוכים) ולדגם של כרמל דוכס - סוג של סוסיתא ("מאלו שהגמלים היו אוכלים לארוחת בוקר") איתם חרשנו את כל הארץ לאורכה ולרוחבה גם ברכב ובעיקר הרבה ברגל.

בגיל שש עברה המשפחה ל"מבועים" שבנגב שם הקים וניהל אבא מרדכי בי"ס למוסיקה. נועם השתלב בחברת ילדים שונה ומיוחדת, ילדי מושבים בחבל השובלים. מיד יצר לעצמו חברים ופינה חמה בלבן של המורות ציונה ושולמית מורד. אנחנו אהבנו את הפינה המוריקה הזו בנגב המערבי, כשברקע לאורך כל השנים מלחמות גדולות וקטנות, התשה, מילואים ומתח ביטחוני גבוה.

בר המצווה נחוג ליד הכותל ומאז החל להתעניין במורשת היהודית ובקבלה. גם הרובד האידיאולוגי והפוליטי חלחל לנשמתו והוא כמובן הצטרף לתנועת בית"ר הן כחניך והן כמדריך. ספריו של זאב ז'בוטינסקי ושיריו של "יאיר" העסיקו אותו רבות. "מכאן הדרך לשדה בוקר הייתה סלולה - נועם חיפש סביבה לימודית יותר משמעותית, סביבה לביטוי עצמי, סביבה לצמיחה אישית ופרטית שלו. אך הריחוק מהפרטיות ומהמשפחה הכבידו ובסוף שנה של לימודים, טיולי סביבה וחוויות ייחודיות, חזר הביתה, הפעם לערד לתיכון למגמת גיאוגרפיה. בעצם לא היה תלמיד חרוץ וכל משאלותיו היו בכיוון צה"ל הנדסה קרבית ומטווחים.

עם פחות 20 ק"ג הוא מתגייס להנדסה-קרבית. הגלויה הראשונה שלו לקונית וגאה: "נמצא בחיל שרציתי בטרום-טירונות".

הכומתה הכסופה בסוף הטירונות על המצדה הייתה פסגת משאלותיו האישיות והלאומיות. קורס מ"כים ואחריו שרות במקומות המסוכנים ביותר ובתפקידים קרביים של פריצת דרכים, נטרול מוקשים, הנחת מוקשים ועוד.

שרות במשטרה היה המשך טבעי. תוך חודשיים מחליף מדים כשחלומו להגיע למערך החבלה. בינתיים מספיק להגשים חלום נוסף - נהיגה על אופנוע כבד, נהיגת שטח. תוך כדי השרות ביום ובלילה, 12 שעות משמרת, עם כל הלב והמסירות, הוא מצליח להגניב שעות אופנוע מאושר, גאה ונרגש.

שבועיים לפני מותו, הוא מגויס למילואים לפרוק שדות מוקשים בעזה. עבודה קשה, בתנאי חום כבד וסכנה מבצעית, מגיע ביום א' בבוקר, מתרחץ, מחליף למדי משטרה ונוסע למשטרת באר שבע לניחום אבלים ולטפל בבקשתו למערך החבלה. בחזרתו על האופנוע שכל כך אהב, נקטף בשנייה אחת וכל עולמנו חרב...