קורות חיים
נועה אנסטסיה, בתם של אולגה וניקולאי, נולדה בי"א באב תשס"ו (05.08.2006) בערד. אחות למטווי מאיר.
נועה הייתה בת בכורה לאימא אולגה שעלתה מאוקראינה בשנת 2004 ולאבא ניקולאי שעלה מרוסיה בשנת 2000, שניהם הכירו בארץ ושנה אחרי שנפגשו התחתנו.
נועה הייתה תינוקת יפהפייה עם גומות חן, שכולם התאהבו בה ממבט ראשון. הוריה סיפרו ש"היה בה משהו אור כזה, טוב כזה. היא רק הייתה מחייכת, והגומות שלה היו מנצחות. כל דבר. ילדה שהיא מתנה."
היא גדלה בערד. מגיל ארבע השתתפה בחוג ריקוד כעשר שנים. אהבה מאוד לרקוד, נסעה לקונצרטים בכל הארץ וזכתה במדליות בתחרויות רבות. במשך שנה אחת השתתפה גם בהתעמלות קרקע. כדי להתקבל לחוג נועה התאמנה קשה בבית, ביצעה מתיחות ותרגלה שפגאטים וסלטות.
לאחר סיום בית הספר היסודי עלתה לתיכון "אורט ערד" ובכיתה י' שובצה בכיתת מצוינות. הייתה נערה מוכשרת מאוד ולמדה במגמת מופת את המקצועות מדעי המחשב וכימיה ברמה הגבוהה.
נועה הייתה משימתית ותמיד הציבה לעצמה מטרות. ברגע שהשיגה את המטרה, עברה למטרה הבאה. היא חלמה להיות דוגמנית, והמשפחה התגייסה ושילמה עבור "בוק" מקצועי. לנועה היו סטנדרטים גבוהים, היא חתמה אצל סוכן מפתח תקווה, ומתוך מאות תמונות שצולמו בחרה רק כמה בודדות. בהמשך החליטה לוותר על קריירת דוגמנות לטובת השכלה גבוהה. אימה אולגה סיפרה: "היא אמרה לי: 'אימא, אני מצטערת, אני לא רוצה יותר דוגמנות. אני רוצה עתיד נכון.' אפילו בגיל הצעיר הזה היו לה מטרות גדולות. היא חשבה קדימה."
חבריה סיפרו שהייתה הילדה הכי יפה בשכבה, מבפנים ומבחוץ. הייתה אהובה מאוד ומוערכת, פעילה ומעורבת חברתית, עסקה בנתינה ובהתנדבות בבתי ספר ובגנים בערד. היה בה צד פרקטי, אבל גם צד של קלילות וצחוק. "חברה אמיתית שתיתן לך הכול," סיפרו חברותיה.
בגיל 17 וחצי הכירה את איתן זקס מבאר שבע, והשניים הפכו במהרה לבני זוג אוהבים שבילו יחד כל רגע פנוי.
לרגל יום השנה להיכרותם איתן ונועה הכינו מחברות מיוחדות עם תמונות וזיכרונות, כדי להראות אחד לשני את האהבה האינסופית שלהם.
באפריל 2025 טסה עם החברות לבודפשט, לחגוג את סיום התיכון. יחד ציפו לסיום המלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר 2023 ולהתחלת החיים כבוגרות.
לקראת סיום שנת הלימודים תשפ"ה, ב-5 ביוני 2025, חגגה בתיכון את מסיבת הסיום ותכננה להתחיל את חייה העצמאיים.
נועה אהבה את הארץ והרגישה ישראלית בכל מובן. בבית קראו לה "נסטיה", אבל בחוץ התעקשה על "נועה", וכשבגרה שינתה את הסדר בתעודת הזהות - קודם נועה, ורק אחר כך אנסטסיה. היה חשוב לה להרגיש הכי ישראלית שיש.
בהתאם לכך גם רצתה לשרת שירות משמעותי בצבא. כמצטיינת בכל תחום שבו נגעה, היו פתוחות בפניה אפשרויות רבות. בכיתה י"ב קיבלה התמיינות לצבא והייתה עתידה להתגייס ליחידה מיוחדת של חיל המודיעין.
בן זוגה, איתן, היה חייל בשירות סדיר, ונועה הגיעה לעיתים קרובות לבית משפחתו בבאר שבע, שם הרגישה בת בית. השניים חלמו על נישואים וילדים, והיו להם תוכניות רבות לעתיד.
ב-13 ביוני 2025, אחרי עשרים חודשי לחימה ברצועת עזה ובלבנון מאז 7.10.2023, החל מבצע "עם כלביא" - מתקפת פתע של ישראל על איראן - שנמשך 12 ימים בהם נורו טילים מאיראן לעבר ערים בישראל.
ביום שלישי, 24.06.2025, שהתה נועה בדירתם של איתן ומשפחתו. בשעה 5:42 בבוקר, שעה לפני שהייתה אמורה להיכנס הפסקת האש עם איראן לתוקפה, שוגר טיל מאיראן לעבר העיר באר שבע. בזמן האזעקות נועה הספיקה להתכתב עם אימה, אולגה, ושאלה אותה לשלומם. דקות ספורות לאחר מכן הבניין שבו גרה משפחת זקס ספג פגיעה ישירה, נועה, איתן ואימו מיכל, נהרגו במקום.
נועה אנסטסיה בוגוסלבסקי נהרגה מפגיעה של טיל בבאר שבע בכ"ח בסיוון תשפ"ה (24.06.2025), בת שמונה-עשרה במותה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בערד. הותירה אחריה הורים ואח.
אימה של נועה, אולגה, ספדה: "נועה, דוציה יקרה שלי אהובה והכי יפה בעולם. גאווה של המשפחה שלנו. אין מילים לתאר את האהבה האין סופית אלייך. נולדת כשמש זורחת, עם שפתיים של נשיקה. גדולות כמו פפיון... פחדתי להאמין שנולדה לי ילדה כזאת יפה. כל היום חיבקתי ונישקתי אותך, גם בלילות, כי לא יכולתי להסתפק בנשיקות של היום. עד שגדלת וסירבת לכזאת כמות של אהבה מוגזמת. מה לא היה לנו, גם רגעים של צעקות וגם של אהבה, חיבוקים ונשיקות. אני אוהבת אותך הכי בעולם, את הלחיים המתוקות שלך, ואת העיניים היפות, ואני פשוט לא מאמינה שלא אראה אותך, לא אחבק אותך ואצחק איתך.
עכשיו את מלאך הכי יפה בשמיים. את ממשיכה את דרכך בעולם אחר בלעדינו. עם איתן אהובך. הייתם זוג כזה יפה, הכי יפה בעולם. וסיימתם את דרככם יחד. יחד לנצח.
ילדת ארץ ישראל שלנו, נתת את חייך לארץ שאהבת ולאנשים שאהבת. נוחי על משכבך בשלום. תישארי תמיד בלבבות שלנו ותשמרי עלינו מלמעלה."
אור חברתה ספדה: ״נועה שלי, איך הלכת לי ככה? בלילה לפני דיברנו והכל היה רגיל, קבענו להיפגש. בחלומות הכי שחורים שלי לא חשבתי שאני אקבור את החברה הכי טובה שלי, ילדה טהורה חכמה מצחיקה ויפה שהספיקה להגיע רק לגיל 18. היא תמיד נתנה בלי לחשוב והאירה באור שלה כל מקום שהגיעה אליו. לפחות את לא לבד עכשיו, את שומרת עלינו למעלה עם אהבת חייך, שכל מי שראה אתכם ידע שזאת אהבה מעל הטבע, היא תמיד דיברה על איתן, אם היא לא הייתה איתנו, היא הייתה איתו. אפילו הגורל לא הצליח להפריד ביניכם."
חברתה מאי ספדה: "כשמדברים על הילדה הכי יפה בגן, מתכוונים אלייך. יש לך יופי מהפנט וגומות שאפשר לטבוע בהן. היית טובה בכול, גם באהבה שלך לאיתן. הצלחנו לצבור חוויות וזיכרונות ואני מודה על כך."
עדי קטן, שהייתה המחנכת של נועה, ספדה: ״נועה, הייתה לי הזכות לחנך וללוות אותך בשש השנים האחרונות, בכל שנה שחלפה חשפת עוד חלק ממך. יפה מבפנים ומבחוץ, אהובה, חברה אמיתית וכזו שרואה מי שלצידה. היית תלמידה רצינית שלא ויתרת לעצמך, וגם כשהיית רצינית החיוך שלך המיס את כולנו. תמיד היה לך רצון לתרום, העולם הפסיד אותך נועה."
חבריה למחזור נ"ז בתיכון ספדו: "נועה הייתה חלק בלתי נפרד מאיתנו. אין לנו מילים כדי לתאר כמה אנחנו כואבים ומצטערים על מה שקרה. נועה תשמרי עלינו מלמעלה. את מלאכית, תמיד נזכור אותך". כתבה חברתה אור: "בנשף הסיום שמנו תמונה של נועה בכניסה, ולבשתי את השמלה שהיא קנתה לנשף. זה היה ערב של שיאים, צחוקים ודמעות."
להנצחתה, בנו חבריה של נועה גן זיכרון בערד - "פינת השלווה של נועה", ובו עיגולים של חצץ כמו בגינות זן, והחברים מהשכבה וכל אוהביה של נועה מרבים לפקוד את הגן.