קורות חיים
סיון ינין בנם של צפרא וברוך נולד ב-23/5/73 בקיבוץ גשר בעמק המעיינות אח לבר, אופק וגני. ואבא אוהב ומסור לפלג, אפיק ונחל.
סיון ינין בן ה-49 , חי בערד ומילא תפקיד כשוטר קהילתי של הישוב הבדואי אבוטלול שבנגב, שוטר בתחנת ערוער. משפחתו מספרת עליו שהיה אדם מיוחד, אופטימי ומחייך תמיד. האמין שהטוב והצדק בעולם ינצחו את הרוע. הוא בחר לקחת חלק בצד של הטובים כשהתגייס למשטרה, והסתכל לרוע בעיניים ב-7 באוקטובר כאשר עבד בתור שוטר בצוות הביטחון במסיבה באזור רעים. למרבה הצער, את אותו המפגש עם הרוע, הוא לא הצליח לשרוד.
רחלי, גרושתו של סיון וחברתו הטובה, מספרת על שיחתם האחרונה בבוקר ה-7/10:
סיון עבד במסיבה ולקראת השעה 06:30 בבוקר הייתה אזעקה בבאר שבע, אז דבר ראשון שאל מה שלומי, למרות מה שקרה שם, זה סיון. אני ידעתי שהוא במסיבה אבל לא ידעתי שזו המסיבה שהוא נמצא בה. הוא כתב לי בהודעות מילים שסיון אף פעם לא כותב. המוטו של סיון היה אין יותר מפחיד מהפחד עצמו, והוא כתב לי שמפחיד שם ושיש בלאגן אטומי. הוא כתב שיש חדירות מחבלים ואני לא הבנתי עדיין שהוא נמצא שם, מכיוון שהיו חדירות מחבלים בהרבה מקומות. רק אחרי השעה עשר בבוקר הבנתי, כי החל משמונה הוא כבר לא ענה לי להודעות. הוא שלח לי באותו זמן גם את התמונה האחרונה שלו. הוא היה נראה עייף אבל אולי גם היה שם משהו עצוב במבט. אחרי שהבנתי באיזו מסיבה הוא נמצא, אנחנו היינו בתוך הבית בטירוף. החבר של הבת שלי היה שם וכתב בעשר שתתפלל עליו ונעלם. קלטנו איפה הם וחשבנו ששניהם מתים. חשבתי שהוא מת מכיוון שסיון בחיים לא נעלם ולא ענה לי, אין מצב שהוא היה משאיר אותי לדאוג. אני בטוחה שסיון נלחם עד הסוף, ראיתי את סיון נלחם בסיטואציות מסוימות, אין לו פחד. אני בטוחה שהוא רץ ראשון והיה בקו הראשון אני לא יודעת שום דבר בנוגע למה שקרה שם. הם אומרים שהם בונים תיק לכל אחד, אבל הבנתי שהוא כן היה בקו של היציאה, כלומר איפה שהמחבלים יצאו.
הוא היה איש טוב, ישר, בחיים לא משקר, תמיד סמכתי עליו בעיניים עצומות. הוא לא ידע מה זה לרמות, לשקר, לחפף, הוא היה פשוט היה אדם מאוד ישר ואמין, ואין הרבה אנשים כאלה. הוא האמין בטוב ורע ואהב מאוד את מלחמת הכוכבים, שהיה לו חולצות ובובות של הסרט הזה. הוא האמין כמו בסרט, שיש את הרעים והטובים, והוא בצד של הטובים ויילחם למענם
אחותו בר מספרת עליו
סיון נולד וגדל בקיבוץ גשר שבעמק המעיינות
בנם של צפרא וברוך ינין חברי גשר, נכדם של זאב וגילה שולה ממקימי הקיבוץ והמדינה שעמדו גם הם בגבורה בהגנה על הישוב בקרבות מלחמת העצמאות.
סיון, יליד מאי 1974, עם העיניים בצבע הטורקיז הכי יפות שתראו בימי חייכם, ילד של טבע ושל אהבה. הוא אהב לטייל בשבילי הארץ שלנו ואהב לצלם ולתעד כל פרח, מפל וערוץ.
הורי מספרים שהיה ילד טוב וגם שעשה בעיות אי אפשר היה לכעוס עליו. סיון היה אח תומך ומצא מקום וזמן לקשר עם כל אחד מאיתנו אחיו - אופק, גני ואיתי. הוא היה חוט מקשר בין כל בני המשפחה.
בסוף שנות ה90 עזב סיון את גשר, ועבר דרומה בעקבות האהבה. ראינו אותו מקים בית, ראינו אותו הופך לאבא דואג ואוהב - לפלג, אפיק ונחל. וראינו אותו מתגייס למשטרה וממלא תפקידים שונים כשוטר על הצד הטוב ביותר. סיון תמיד היה מוקף בחברים בעבר ובהווה ואנו יודעים שהיה שוטר אהוב גם על ידי חבריו השוטרים וגם על יד התושבים מולם עבד. ראינו אותו גם מחפש אהבה וזוגיות, מפיץ אור ואוהב לאהוב.
מותו הפתאומי והטרגי, תפס אותנו מופתעים והמומים. איך ייתכן שסיון הגיבור והחזק לא נמצא? איך ייתכן שהוא אינו חוזר?
סיון רחב הכתפיים, החסון, גבה הקומה ויפה התואר.
סיון עם הלב הכי רך וטהור בעולם, ג'נטלמן שלא נראה כמותו, קיבוצניק בנשמה, מלח הארץ, אוהב אדם, אב לתפארת שהתגאה בילדיו, שהביט על החיים בעיניים מלאות אהבה, סקרנות וכנות. סיון שאהב את שלום חנוך וחווה אלברשטיין, שהוקסם מצלילי הגיטרות, שידע לדבר את העברית הזכה ולומר מילות אהבה של פעם… שפעל כשוטר מתוך תחושת שליחות, רדיפת צדק ואחריות גדולה כלפי כל תושבי ישראל.
אני יודעת שאחי נלחם, שהגן בחירוף נפש וניסה להציל אחרים ואת עצמו. ואני בטוחה שסיפור גבורתו עוד יתגלה ויחשף.
סיון עם החיוך הכי גדול, שלא ישוב. "צריך רק לחייך, רק לאהוב, לא לפחד ולא לכאוב". קולך וחיוכך חיים בליבנו לעד
הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בערד.
הותיר אחריו, הורים, 3 אחים, 3 ילדים ונכדה.