תפריט נגישות

סגן חנן (ברקח) ברק ז"ל

חנן ברק
בן 21 בנפלו
בן נלי ודוד
נולד בחיפה
בא' באלול תשמ"ה, 18/8/1985
התגורר בערד
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 188, גד' 71
התגייס ב-30.11.2003
נפל בקרב
בכ"ט בסיון תשס"ו, 25/6/2006
מקום נפילה: כרם שלום
באזור עוטף עזה
מקום קבורה: ערד
חלקה: 1, שורה: 2, קבר: 2.
הותיר: הורים, אח ואחות

קורות חיים

בן נלי ודוד. נולד ביום א' באלול תשמ"ה (18.8.1985) בחיפה. אח צעיר לישי ועטרה. בהיותו בן שבועיים עברה המשפחה לערד, שם גדל חנן והתחנך. בהיותו בן הזקונים במשפחה התייחסו אליו כאל "צעצוע" כי כזה היה - יפה, מתוק ונהדר, אך בגיל שלוש, באחת הפעמים ששמע שמכנים אותו כך, התרעם ואמר: "אימא, צעצוע זה משחק ואני ילד".

חנן החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "חלמיש", המשיך לחטיבת-הביניים "רעות" וסיימם בבית-הספר התיכון "אורט ערד" במגמת אמנות. נטייתו המובהקת לציור וכישרונו בתחום בלטו לעין; חנן אהב וידע לצייר. כילד, בכיתות א'-ו', למד בחוג לציור בהדרכת אמנים. בהמשך, העמיק את לימודיו בתחום זה במגמת האמנות בתיכון. בכל המסגרות שנטל בהן חלק היה ילד אהוב על מוריו ומחנכיו וזכה לשבחים.

חנן היה ילד רגיש מאוד ועד התיכון התקשה להתמודד עם ילדים אחרים. הוא כעס על עצמו בשל רגישותו היתרה אך לא התפשר על עקרונותיו ועל תפיסתו את המושג חבר. חבריו, אפוא, היו רק כאלה אשר התאימו להגדרתו את מהות החברות.

עם כניסתו לתיכון התבגר חנן ולמד להתמודד עם רגישותו. הוא ידע להקשיב לחבריו ולייעץ להם ולהפתעתו, הם קיבלו את דעתו ואת עצותיו. עדינותו של חנן התבטאה גם בהיותו אחראי ואכפתי כלפי הזולת. כאשר נתן הבטחה כלשהי מילא את התחייבותו גם אם לפעמים היה הדבר בא על חשבונו. הוא התנדב במסגרות חברתיות בבית-הספר ועשה זאת כי נהנה מכך ולא מתוך חובה; תמיד היה מוכן להושיט יד ולעזור.

לרגל בר המצווה בחר חנן לנסוע לטיול בחו"ל ויצא למסע בן שלושה שבועות באירופה עם אחותו. מטיול זה חזר עמוס רשמים וחוויות. בשנת 2001, בעת לימודיו בתיכון, נסע עם חברי משלחת במסגרת חילופי תלמידים עם עיר תאומה בגרמניה.

בגיל ההתבגרות גילה חנן את הריקוד ועולם חדש נגלה לפניו. הוא למד "היפ-הופ" ולאחר מכן עבר ללימודי "סלסה". להפתעתו התברר לו שהוא מוכשר ומצליח בתחום זה והוא אף התבקש לעזור ללמד אחרים. ה"סלסה" נותרה אהבתו המוזיקלית והוא ניצל כל הזדמנות לרקוד. נוסף על כך, אהב לשחק כדורגל וכדורסל.

בתקופת לימודיו לא התבלט חנן באופן מיוחד ולא נחשב ל"מנהיג" אף כי היה מקובל בקרב חבריו, אולם מרגע שהתגייס חל בו שינוי דרמטי. הוא "השיל" מעליו את נעוריו, הפך לאדם בוגר והתגלו בו תכונות שהיו טמונות בו אך עד כה לא נחשפו: מנהיגות, נחישות, שאפתנות ויכולות רבות.

בהתקרב מועד הגיוס קיבל חנן זימונים שונים, רבים ומגוונים, ואת רובם פסל. משזומן למבדקי טיס היה מאושר; את כל המבחנים, המטלות והמבדקים עבר בהצלחה, אך נפסל בשל בעיה פעוטה שנתגלתה בעיניו. האכזבה הייתה קשה אך בצדה באה הנחמה כי הדברים אינם בשליטתו. חנן החליט שהוא יהיה לוחם ובחר בשריון כאחיו ואחותו לפניו.

בסוף חודש נובמבר 2003 התגייס חנן לצה"ל והוצב בחטיבת "ברק" 188 של חיל השריון, בגדוד 71. לכל אורך שירותו השתתף בקורסים שאליהם זומן בזימון ישיר. לאחר שסיים כמצטיין את הצמ"פ (השלב השלישי בטירונות) עבר לקורס מט"קים (מפקדי טנקים), המשיך לקורס קצינים ומשם לקק"ש (קורס קציני שריון) שעשה פעמיים מתוך בחירה. בתקופה שבה עבר את הקורס לראשונה היה אביו חולה מאוד והדבר נתן אותותיו ברמת הביצועים. חנן אמר אז: "לא הייתי במיטבי, לא הצלחתי מספיק, לא הייתי מספיק טוב". על דעת עצמו ביקש ממפקדיו להדיחו - דבר שהיה מאפשר לו לחזור על הקורס בשנית - בנימוק שאינו יכול לקחת על עצמו אחריות לחייהם של חייליו. חנן ראה את עצמו כלוחם - קצין או מט"ק - אך בשום פנים ואופן לא היה מוכן להשלים עם מצב של קצין שאינו לוחם.

ואמנם, בקשת ההדחה אושרה. חנן יצא להדרכת צוות בצמ"פ שביצע בהצלחה רבה ושב לקורס קק"ש נוסף שאותו סיים בהצלחה ביום 23.2.2006. הוא חזר לפלוגתו כקצין וירד עם כל הגדוד לאזור עזה לפעילות מבצעית.

ביום חמישי, 22.6.2006, החליפו חנן ואנשי הצוות צוות טנק אחר בכרם שלום. חמישה ימים לאחר מכן, אמורים היו לעזוב את הגזרה.

ביום כ"ט בסיוון תשס"ו (25.6.2006) נפל חנן בקרב בכרם שלום והוא בן עשרים ואחת. לפנות בוקר חדר כוח של שמונה פלסטינים חמושים דרך מנהרה לעומק של כשמונה מאות מטרים לתוך שטח ישראל והתפצל לשלוש חוליות. טיל שנורה לעבר הטנק שבו ישב חנן, וכן רימונים שנזרקו, גרמו לפגיעה קשה בטנק. חנן נהרג במקום ועמו נהרג נהג הטנק - סמל-ראשון פבל סלוצקר. בעת הפיצוץ נפגע חייל נוסף בטנק ורב-טוראי גלעד שליט נחטף. במהלך המתקפה נעו מספר מחבלים נוספים אל עבר עמדה של צה"ל, ניהלו קרב יריות עם חיילי גדוד הסיור המדברי והפעילו מטען. כתוצאה מכך נפצעו עוד שלושה חיילים.

חנן הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בערד. הותיר הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.

מפקדיו וחבריו לקורסים הפיקודיים סיפרו שחנן תמיד ראה בראש וראשונה את טובת חייליו והדבר היה לו חשוב יותר מאשר טובת המערכת. חיילים מהפלוגה שחנן לא היה מפקדם הישיר מצאו אצלו אוזן קשבת, עידוד ועזרה, ועל כך מעידים מכתבים שכתבו החיילים באלבום שהכינו למשפחתו.

בעיזבונו של חנן נמצא דף שכתב בהיותו מפקד טנק שנשא את הכותרת "דברים למפגש היכרות ראשון עם הצוות" ובו ה"אני מאמין" שלו. וכך כתב: "כבודו של האדם כערך עליון". זו המורשת והצוואה שהשאיר אחריו לחייליו, מפקדיו, חבריו ומשפחתו. כדברי הסמג"ד, "חנן היה בן אדם" ומכאן נבע הכול. עם מדים או בלעדיהם, עם דרגות או בלעדיהן. כזה היה חנן - "בן אדם" במובן העמוק ביותר של המילה.

בניית אתרים: