רב"ט ראובן שדה ז"ל

קורות חיים

בן מרדכי-יחזקאל וחיה. נולד ביום ה' בסיון תרצ"ז (15.5.1937) במדריד שבספרד. הוריו, יוצאי פולין, שנדדו שנים רבות כפליטים ברחבי אירופה עם עשרת ילדיהם שנולדו כמעט כל אחד מהם בארץ אחרת. לבסוף הגיעה המשפחה לארץ בשנת 1949 ונאחזה בה כעובדי אדמה בגבעת נילי.

ראובן למד וסיים את לימודי בית הספר היסודי בגבעת עדה, הנמצאת ממזרח למקום מושב ההורים. ראובן השתייך לבית"ר ושם למד את משמעות האהבה לארץ. כאשר סיים את בית הספר היסודי נאלץ להפסיק את לימודיו ולהקדיש את זמנו לעבודה במשק הוריו ולטיפול בו. היו לו תחביבים שונים וביניהם אוסף מטבעות.

באוקטובר 1956 גויס לצה"ל והתנדב לסיירת הצנחנים. מאז שחרורו היה יוצא למילואים באותה יחידה. בסיירת הצנחנים למד ראובן את הארץ בדרך הקשה, היא דרך האימונים והסיורים. עם שחרורו יצא כמדריך בישובי עולים בפרוזדור ירושלים ובמקום הזה פגש את רעייתו לעתיד. האתגר החדש שנתגלה לראובן היה בדרום הארץ הלא היא ערד.

בשנת 1961 הצטרף לצוות מקימי העיר, עבד בה בכל מיני עבודות ושמח להיות בין בוניה. כשהעיר נתאכלסה העביר אליה את אשתו ובנו התינוק ומאז נקשרו חייו למקום והוא ראה בו את עתידו.

הוא האמין בגידול המקום ובהתפתחותו ולכן גם את ביתו הפרטי בנה שם במו ידיו, אלא שלא זכה לחנוך אותו. בשנה האחרונה לחייו נמנה עם חוג מאנשי המקום להבנה ישראלית-ערבית,כי טען שההידברות היהודית-ערבית היא הדרך היחידה אל השלום הנכסף.

מדי פעם היה נקרא למילואים ובהתקרב ימי המתח שלפני מלחמת ששת הימים חיכה שוב לצו הקריאה. בקבלו אותו הוא מיהר ליחידתו, שסופחה לחטיבה הלוחמת לשחרור ירושלים. ממקום הריכוז הזה כתב לידידו: "באשר לי, אני עליתי לישראל עם קום המדינה ומצאתי הכל - כל מה שלא היה לי מעולם. את זה אני חייב לארץ הזאת".

ביום השני לקרבות של המלחמה, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), נפל ראובן בקרב שנערך ליד שער האריות בירושלים הבירה.

הניח אשה ושני בנים.

הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.

ביום השנה לנפלו הוציאה המועצה המקומית ערד חוברת בשם "חמישה שנפלו" ובו דברים לזכרו. בספר "מאריות גברו" שבהוצאת מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון. חברו דני גברון הקדיש את ספרו "קץ הימים" (באנגלית) לראובן.