על סלעי המדבר וכאלה שמתים זקופים...
ולמרות הכל נמשיך לעמוד זקופים, גאים ומלאי תקווה שהשלום יבוא.
אף על פי שהעיניים בוכות את הגעגועים לבנים שאינם, אנו נמשיך לזכור אותם ולספר את סיפורם. הס, שהתנפצו כסלעי המדבר, ברעם אדיר, היו רוצים עתיד שונה עבור אחיהם הצעירים.
אנו ההורים, צריכים לחשוב איך העזנו לתת להם עולם כה אכזר.
וזה כשרוח המדבר נושבת שוב ומביאה את קול הבנים: "הי! אל תבכו, גם אנחנו כאן ואתם ממשיכים את הדרך
הי! אל תבכו תמשיכו אתם, אנחנו כאן, כוכבים בשמיים, מאירים דרככם ולא תוכלו לספור אותנו..."