מורשת קרב, הנצחה ואנדרטאות

אנשי גדוד "3" של חטיבת גבעתי, חלוצי החטיבה ב"מבצע יואב", נעצו את טריזם היטב בכביש מג'דל-בית-ג'וברין, בקטע שמעיראק אל-מנשיה מזרחה. בהיות כוחות הגדוד יושבים משני עבריו של כביש זה, היתה חסימתו מוחלטת.
ערב צאתם של אנשי גדוד "3" לביצוע משימתם בליל 15/16 באוקטובר, הגיע אליהם דפו הקרבי של אבא קובנר שהוכתר במלים: "להכרעה - קדימה", ופתח כך:
"ההפוגה מתה. המלחמה נמשכת. הקרב המכריע מתחיל! נלאנו נשוא! התנקשויות זדוניות - ללא תגמול! הרעשות והפגזות באין תשובה. הרס משקנו ללא סיכוי של שלום, התבצרות צבא הפולש בתוך גבולנו. מתה ההפוגה ואת נבלתה נלאנו נשוא!
כי הגיעו עד נפש מזימות הדמים.
הצבא המצרי עודו עומד מולנו, ומכין מסע השמד חדש לטרוף את ישובי הדרום, לרשת את הנגב. הוא לא יזוז אם לא תזיזנו האש. הוא לא ימנע מרצח עד אם נקרע את אשליותיו בדם. לא אנחנו רצינו במלחמה: הוא רצה. הוא התחיל אך אנו נסיים.---
אם הפעם נחדש את המערכה נחדשנה ביתר כח, ביתר תנופה. אם יגזר - נמגר! אחים, מלאה עת. זו השעה; זה המועד: למגור הפולש המצרי נקראנו היום! ימים על ימים מפגיז האויב, מאחורי מסך ההפוגה את ישובי הדרום, תוקף את משלטינו.---
אך הפעם ישתה את הכוס עד תומה, עד תום!--- ולא נשוב מהקו עד אם נביא על כפיים את הנגב עברי - למדינת ישראל!---
טוראים ומפקדים!
את כל נסיוננו הקרבי נאגור לאגרוף אחד.
את כל כוחנו - לאגרוף אחד.
את כל השנאה - לאגרוף אחד.
את כל האהבה - לאגרוף אחד.
ובאגרוף זה ובהכרה: כי זה יהיה קרב אחרון - קדימה לשחרור הנגב!"
שעה שהגיע הדף הקרבי לגדוד "3" וחולק בקרב אנשיו, היה מפקדו יושב בקבוצת-פקודות ומתדרך את מפקדי-המשנה שלו בפקודת המבצע הגדודית:
1. כוחות
א. כוחותינו - גדוד "3" של החטיבה; סוללת 75 מ"מ; סוללת 65 מ"מ; אזור גת; סיוע אוירי.
ב. האויב
(1) עיראק אל-מנשיה - 350 חיילים; 100 מקומיים, 4 מק"בים, 4 מרגמות; 2 תותחי 25 ליט'.
(2) בית-ג'וברין - קלט למתנדבים; גדוד סדיר; כמה כלי-רכב משוריינים קלים; 4 תותחים.
(3) אל-קוביבה - 60 מקומיים עם 4 מקלעים.
2. תעודה: תפישה והתבססות במשלטים מזרחית מחירבת אל-ראעי וחסימת הכביש לבית-ג'וברין.
3. שיטה: הגדוד יצא ביום 15.10, וינוע לפי הסדר הבא:
א. פלוגה ג' - ראשונה, תנוע בהבטחה עצמית ותתבסס במשלט א' 224.9.
ב. פלוגה ד' - אחריה, תתבסס בגבעת חירבת מסררה היא משלט ב'; מגמתה חסימת הכביש.
ג. פלוגה א' - תשמש עתודה גדודית תעזור לשתי הפלוגות בהעברת הציוד, ובהתחפרות. תבטיח את אזור התנועה ע"י תפישת משלטים כיתתיים בחירבת חראוה וחירבת עטאללה.
ד. פלוגה מסייעת - תצרף לפלוגה ג' 1 מק"ב ו-3 מרגמות; לפלוגה ד' 2 מק"ב ו-3 מרגמות; ליד המטה הקרבי 1 מרגמה, 2 מק"ב.
קצין מרגמות יארגן את עמדת המרגמות בסביבת חירבת עטאללה, יתפוס עמדת תצפית ביום במתחם פלוגה ג'.
קצין המק"ב יארגן את עמדות המק"ב וימצא עם פלוגה ד'.
מפקד הפלוגה המסייעת - במטה הגדוד.
קצין החבלה יבצע ויפקח על מיקוש וסמון המיקוש. יכין לפיצוץ חשמלי את הגשר בנ.צ. 13381111 (כק"מ מזרחה מחירבת עטאללה ולמרגלות גבעה 224.9), ימקש את הואדי. תצטרף אליו כיתת הבטחה מפלוגה א'.
ה. פלוגת המטה - תצרף 4 צלפים לפלוגה ג', ביניהם הסמל; תצרף 4 צלפים לפלוגה ד'. הצלפים יעמדו לפקודת מפקדי-הפלוגות. הסיירים יעמדו לפקודת קצין-המודיעין. מפקד הפלוגה יארגן יחידה לשירותי הבטחה, אספקה והתחפרות.
ו. נשק נ"ט - אחרי תפישת משלט א' ע"י פלוגה ג' יועבר אליה תותח אנטי-טנקי 20 מ"מ. תותח זה יוצב לגזרה הצפון-מערבית, כשאתו סמל תותחים שיעמוד תחת פיקודו הישיר של המ"פ. תותח נ"ט שני יופנה למשלט ב' ויוצב לעבר הגזרה המזרית והמזרחית-דרומית.
ז. יש לבצע התחפרות מכסימלית ולדאוג להסואה רצינית.
בביצוע למופת מהיר מהנקבע בלוח-הזמנים, ביצע גדוד "3" את משימתו וכבר בשעה 152245 דיווח המג"ד: "תפשנו את כל המשלטים בהתאם לפקודה." הדבר נבע גם מהעובדה, שהטריז ננעץ, כרצון מפקד החטיבה מאז ומתמיד, במקום חיוני שהאויב לא הגן עליו כהלכה. ואכן, בשעה שעלו אנשי גדוד "3" על משלטיהם, נתקלו בהתנגדות קלה בלבד: פלוגה ג' שתפשה במשלט דרומה לכביש מג'דל-בית-ג'וברין נתקלה באש דלילה של מק"ב ומרגמות מחירבת א-ראעי; ופלוגה ד', שתפשה במשלט צפונה לכביש נתקלה בכוח מקומי קטן שברח מיד.
הידיעות שהיו בידי הגדוד, לא ציינו כלל את מציאות האויב במקומות אלה, והגדוד לא ידע כלל, כי יהיה עליו להלחם באנשי הגדוד המצרי ה-6.
בזכרונותיו מעיד עבד אל-נאצר כי הגדוד ה-6 והמצורפים אליו תפשו גזרה של 3 ק"מ, מעיראק אל-מנשיה בואכה חירבת א-ראעי בלבד ופרישתם היתה כדלקמן: 2 פלוגות חי"ר ופלוגת המפקדה והשירותים ישבו בעיראק אל-מנשיה - מקום בו ישבה גם, כעתודה, הפלוגה הסודנית המצורפת לגדוד ה-6. שאר כוחות הגדוד, ובכלל זה הכוחות המקומיים והמתנדבים, ישבו במשלטים ובחירבות שמעיראק אל-מנשיה מזרחה, שהחשובות בהן היו חירבת עיראק אל-חרב וחירבת א-ראעי הצפונית והדרומית.
בחירבות א-ראעי ישבה פלוגה סדירה. על פלוגה זו מספר עבד אל-נאצר, כי סמוך לשעה 23.00 דווחה לו, כי האויב נע בין עיראק אל-מנשיה ובית-ג'וברין וכי הפלוגה שלחה פטרול לבדוק את המצב. זאת ועוד - משחזר פטרול זה חזר המ"פ ודיווח, כי האויב גילה פעילות על הכביש הראשי, כבש מוצב לידו, התחיל בחפירת עמדות ובהתקנת גדרי-תיל. עבד אל-נאצר, האומר כי היה ברור לו מיד שפירוש הידיעה הוא ניתוק הדרך שבין עיראק אל-מנשיה לבית-ג'וברין, ציוה על המ"פ להעסיק את האויב ולהניאו מלבצר עמדותיו. עם זאת דיווח על ההתרחשויות למפקדת החטיבה הרביעית שמושבה היה במג'דל. זו הורתה לגדוד ה-6 לגרש את האויב מעמדות החסימה שתפש. לדבריו, החל עבד אל-נאצר להכין את הגדוד להתקפה שעמדה להתבצע, בפיקודו האישי, בשעות הבוקר המוקדמות של יום ה-16 באוקטובר. אולם ממש ערב תזוזת הכוח, שנקבעה לשעה 160500, החלה הפגזה מכינה על עיראק אל-מנשיה שלאחריה באה התקפת שריון וחי"ר כך, שהוטל עליו להשאר במקום, כדי לעמוד בפני ההתקפה.
אם נקבל את דברי אל-נאצר כלשונם ונעקוב אחרי התפתחות תגובת האויב בגזרת טריז גדוד "3" נמצא, שעם ריתוק הכוחות בעיראק אל-מנשיה למקומם, לא נותר לאויב אלא להטיל על הכוח בחירבת א-ראעי לבצע התקפת-נגד מקומית בכוחותיו שלו ואילו על הכוח שבבית-ג'וברין ובקוביבה - לבצע התקפת-נגד עיקרית.
תכנית האויב היתה כדלקמן:
ריתוק הפלוגה שתפשה בגבעה 224.9 שממול לחירבת א-ראעי הצפונית, ע"י הפלוגה המחזיקה בחירבות א-ראעי; ביצוע התקפת-נגד על הפלוגה המחזיקה בחירבת מסררה, כאשר כוח הרתק מוצב בגבעות שממזרח לה, ואילו כוח ההלם אוגפה איגוף ימני (ממזרח, דרך צפון, לדרום) ועולה עליה מעורפה. כל זאת ייעשה תוך הפגזה עזה של מרגמות "3 ותותחים.
ההפגזה החלה עוד בליל 15/16 באוקטובר ונמשכה במשך כל יום ה-16 באוקטובר. היא היתה מדויקת למדי, הפריעה לפעולת ההתבססות והתחפרות של כוחותינו וגרמה להם אבידות - 4 פצועים - כבר בשעות הבוקר המוקדמות.
כשביקשו אנשי גדוד "3" להפעיל בתגובה את סוללת התותחים המוקצית להם התברר, שמכשיר האלחוט של קצין-התצפית-הקדמי יצא מכלל פעולה וזה נאלץ להשתמש באמצעי הקשר של החי"ר לקשר עם סוללתו. בתחילה החטיאו פגזיה את המטרה, ורק לאחר מכן שופרה הפגיעה; אך דוקא אז נפגע קצין התצפית, שישב במשלט חירבת מסררה, מכדור צלף אויב.
צליפות האויב החלו, משאפשר זאת אור יום ה-16 באוקטובר. ראשוני היורים היו אנשי פלוגת האויב בחירבת א-ראעי, שהיו קרובים במיוחד לכוחותינו בגבעה 224.9. הם לא הסתפקו בצליפה ופתחו גם באש מקלעים ומק"בים. בחיפוי אש זו קידמו מחלקה לעבר משלט 224.9, אך לא למרחק רב. הם נאלצו לעצור בגלל תשובת-האש של אנשי גדוד "3".
ההתקפה על חירבת מסררה התפתחה מאוחר יותר (ב-160830), לאחר שהאויב ריכז כוחות סדירים, לוחמים מקומיים ומתנדבים מקוביבה ומבית-ג'וברין. אלה הגיעו ברגל וברכב ונתגלו לאנשי גדוד "3" על כביש עיראק אל-מנשיה - בית-ג'וברין, באיזור חירבת אום אט-טאללה. ממקום זה התחלקו לשני ראשים: האחד, מורכב מסדירים ומקומיים תפש מקומו על הגבעות שממזרח לחירבת מסררה ופתח בפעולת רתק והסחה; השני, מורכב כנראה משתי מחלקות מתנדבים, ביצע איגוף דרך חירבת עטאללה כדי להגיח על חירבת מסררה מעורפה. פעולתו זו של האויב נתפתחה באיטיות יחסית ובחוסר תיאום בין שני הראשים מבחינת לוח הזמנים. כך הריק האויב על החירבה את עיקר אש כוח הרתק בשעות שלפני הצהרים, בעוד שעיקר המאמץ של הכוח המאגף דרך חירבת עטאללה התפתח דוקא בשעות אחרי-הצהרים.
התקפת האויב, הגם שלא עלתה יפה, גרמה לכוחותינו שבחירבת מסררה קרוב לעשרה פצועים והרוג אחד. האויב סבל אבידות גדולות פי כמה, בתוכם כחמישה-עשר הרוגים. לצלפי הגדוד היתה יד רבה בהרוגי האויב.