מורשת קרב, הנצחה ואנדרטאות

על סמך המקורות הללו, תרשים מוגדל של המשטרה ולימוד השטח ניתן היה לעשות הערכת מצב ולבנות תכנית. הדבר נעשה הפעם - בשל חשיבות היעד - ע"י מטה החטיבה.
על סמך הידיעות שבידו, הוציא מטה החטיבה - ביום 20 אוק' - פקודת מבצע לגדוד "1" ובה הוראה לכבוש את המשטרה. להלן קטע מהפקודה:
3. השיטה:---
א. ביצוע של פלוגה בסיוע של
(1) נשק מסייע גדודי: מכונות-יריה ומרגמות;
(2) סוללת תותחים - 6 ליטראות ו-17 ליטראות - מגונדה 1 נ"ט;
(3) סוללת תותחי-שדה - 75 מ"מ;
(4) מחלקת "פרעושים" (5) - ממטה החזית;
(5) כיתת להביורים ניידים (2) - ממחלקת שדה של חיל-הנדסה;
(6) משורין להבאת המטען של חומר-הנפץ עד לקיר;
(7) מחלקת חבלנים - מגדוד "5";
(8) חולית מלחמה פסיכולוגית - לפקודת קצין ההסברה החטיבתי.
כשקיבל המג"ד יהודה ואלך את פקודת המבצע החטיבתית במטהו שבסואפיר וקרא בה כי הביצוע יהיה פלוגתי הבין, כנראה, את הדברים כפשוטם. שכן, למרות שהסיוע שהועמד לרשות הפלוגה היה בהיקף סיוע הניתן לגדוד, וחייב תיאום ברמת הגדוד ושליטה של אותה רמה, החליט שהפיקוד על הפעולה יהיה בידי אחד המ"פים שלו ולא בידיו-הוא דוקא. השאלה ששאל עצמו היתה רק על מי מהמ"פים שלו יטיל את המשימה. מצבו היה כזה: מתי פלד, מ"פ ב', טרם החלים מפצעיו בקרב הצומת; שמעון ארם - זה אך החלים מפצעו בתקרית מבצע "רושם"; המ"פ הבריא היחיד הוא יוש. אלא שיוש לא היה מוכן לביצוע. סיפר יוש בעדותו:
"מיד לאחר כיבוש משלט 113 וללא הוראה מפורשת התחלתי שולח סיורים לעבר המשטרה, כי תיארתי לי שמשימת כיבושה עשויה ליפול עלי. אף על פי כן בחר המג"ד בפלוגה ד' כבפלוגה שתכבוש את המשטרה, והטיל עליה משימה זו בליל 20/19 באוקטובר. זאת - מאחר ומבין פלוגות הגדוד סבלה פלוגה ד' פחות אבידות מהפלוגות האחרות בעת המבצע הגדודי לכיבוש משלטי 113 והצומת. אולם כשנכשלה פלוגה ד' בביצוע משימתה בליל 20/19 באוקטובר קראני המג"ד למטהו בסואפיר והציע לי לכבוש את המשטרה עם פלוגתי. מנימוקים שונים לא הייתי מוכן לעשות זאת. נראים הדברים שהמג"ד לא קיבל את נימוקי; מכל מקום נקראתי לישיבה נוספת בצהרי היום. בהגיעי למטה מצאתי שם נוסף למג"ד ולמ"פ שמעון ארם, גם את מפקד החטיבה שמעון אבידן וקציני מטהו יובל נאמן - מבצעים, ואליהו אשל - מנהלה.
"המח"ט פתח והסביר את חשיבות כיבושה של המשטרה לאור כניסתה הקרובה של הפוגה לתוקפה. עמדתי על דעתי, כי אני מוכן לקבל על עצמי את הביצוע בתנאי שתינתן לי שהות של לילה נוסף לביצוע סיורים מכינים ולגיבוש תכניתי. כאן קם מ"פ ד' והצהיר חגיגית כי הוא מוכן לצאת מיד. נכונותו שכנעה כנראה את המח"ט והוא קבע סופית כי הפיקוד על הפעולה יהיה בידיו של שמעון ארם, מ"פ ד'. כן מסר כי הצליח להשיג סיור אוירי, לצורך הפעולה".
גם המג"ד יהודה ואלך הצליח להשיג נשק נוסף לצורך הפעולה - סוללה מרגמות 120 מ"מ - בנוסף לסיוע הארטילרי שהוקצב לגדוד בהתאם לפקודת המבצע החטיבתית. יהודה גמר את הדברים, ברוח הימים ההם, ישירות עם מפקד סוללת המרגמות. בענין זה סיפר בני גרין בעדותו - ביום 29.5.60, ימים אחדים לפני מותו - את הדברים הבאים:
"סוללת המרגמות עמדה בכאוכבה. משנודע לי כי יהודה גמר עם מפקדה שהיא תינתן סיוע להתקפת המשטרה דרשתי את העברתה לבוסתן שליד גבעה 105, שמצפון לגבעה 113, שכן לא היה קשר קוי ממוצב הפיקוד שלי לכאוכבה, על קשר אלחוטי לא סמכתי ופעולה בהתאם ללוח זמנים קבוע מראש לא נראתה לי. למרות דרישתי ונימוקי לא היה מוכן מפקד סוללת המרגמות, שלא היה נתון לפקודתי, לעמוד בטלטולי העברה ונשאר במקומו".
מתיאור הדברים יסתבר כי צדק בני גרין בדרישתו.