צ'יץ', מ"פ א', מספר על משימתו:
"תכניתי לכיבוש משלטי 120 ו-138.5 היתה כדלקמן:
"מסע גישה לאורך ואדי מאט-האש עד לגבעה 114.1, השארת מחלקתו של מתניה על שלוחת גבעה זו כרתק, ומחלקתו של מוטקה לנדסמן, למרגלותיה - כעתודה,
תקיפת גבעה 120 מדרום, לאחר ביצוע איגוף ממזרח, בשני גלים: מחלקתו של יענקלה נחמיאס גל ראשון, ומחלקתו של דודיק זמיר גל שני, תקיפת גבעה 138.5 בשלב שני - לאחר כיבוש גבעה 120 - ע"י מחלקת העתודה של מוטקה לנדסמן.
"בדרכנו ליעדים טעינו בניווט ואיבדנו זמן עד שמצאנו את דרכנו אלא ש"מעז יצא מתוק" : כיון שפלוגה א' של גדוד "4" פתחה בהתקפה לפנינו, משכה תשומת לבו של האויב וגרמה כי יחידת מרגמות שלו הופעלה נגד פלוגה א' של גדוד "4" ולא נגדנו.
"יחידת המרגמות היתה מוצבת, להפתעתי, בגיא שהפריד בין גבעה 114.1 וגבעה 120 - דבר שהעיד על כך שהמצרים עדיין ראו את חזיתם כלפי דרום ועל סמך נסיונם בעבר סברו שההתקפה על חוליקאת תבוא מדרום, כשהמאמץ העיקרי יכוון נגד 138.5. "לאחר שהצבתי את מחלקתו של מתניה במקומה והוריתיו לפתוח באש-הרתק, רק עם סיום אש-הריכוך הארטילרית, ולפי פקודתי, המשכתי בתנועה עם שתי המחלקות האחרות, בשלוחת הואדי המובילה דרומה-מערבה, עד לקרבת גבעה 20מ. שם עצרתי את האנשים והתקדמתי עם מן סגני ויענקלה כדי להסביר לאחרון היכן יפרוץ, הבחנו בתנועה רבה במשלט והיה ברור לנו, שהאויב דרוך למדי.
"מבלי לאבד זמן חזרנו. יענקלה הסביר לאנשיו את המשימה, נתן את פקודת ההסתערות ובדהרה עלה אל משלט האויב מדרום *. בהגיעו לגדר הראשונה נתקל במשימת אש-סכנה של מק"ב ויקרס. 4 מאנשיו נהרגו, רבים נפצעו והסתערות המחלקה נשברה. יענקל'ה לא נואש וביקש "רתק" כדי להתגבר על האויב שמולו. נתתי לו את ה"רתק" כמבוקש והוריתי את סגני מן להצטרף אליו, לבדוק את מצבו ואם יהיה צורך "לקחת את העניינים בידיים". מדיווחו הסתבר לי, שלא ניתן יהיה "להמשיך את הפריצה" בכיוון הפעולה של יענקל'ה. לקחתי, איפוא, את מחלקתו של דודיק זמיר ואת ה"להביוריסט" צבי ארליך, והובלתים לעמדת הסתערות מול אגפו הדרום-מזרחי של המשלט, כשמחלקתו של יענקל'ה נמצאת משמאל (מערבה) לנו. על יענקל'ה פקדתי להמשיך לביים פריצה מכיוון דרום, כדי למשוך את תשומת לבו של האויב. כן שלחתי אליו את הלהביוריסט להפעילו משם, ג"כ "למען הרושם".
"בעוד האויב מרכז עיקר אשו למחלקתו של יענקל'ה פרצתי לתוך המשלט עם דודיק ואנשיו, לאחר הפעלת טורפדו-בונגלור, האויב היה עתה אחוז פאניקה ואיבד כל רצון לחימה. קציניו, ובראשם האדיוטנט של הגדוד, באו ראשונים להכנע. מדבריו הסתבר לי, שעליתי על פלוגת המפקדה והשירותים של הגדוד ה-9 ועל מפקדת הגדוד עצמה. כן נתברר לי, כי המג"ד (או ממלא-מקומו) נטש את המשלט ראשון, עוד בראשית הקרב, בתואנה שהוא יוצא להביא תגבורת ממג'דל...
"כדי שלא תהיה שהות לאויב להתאושש מאוירת הפאניקה שאחזה בו הוריתי מיד את מן ואת יענקל'ה נחמיאס לפרוץ אף הם לתוך המשלט בגזרתם".
אחד מאנשיו של יענקל'ה כתב בבטאון גדוד "2"
"רובצים היינו על האדמה הלחה במקצת. לבי פעם פעימות מבוהלות כתוצאה מהריצה השפופה בה הגענו עד למקום בו שכבנו עתה, וגם... מפחד. זקפתי את ראשי והרחבתי אישוני במאמץ לחדור מבעד לאפילה אל המתרחש מולי. "הלילה עלינו לכבשו ויהי מה". אלה הם דברי המג"ד.
"חשתי, שלשוני יבשה לחלוטין. מאחורי שמעתי קול דקיק מצרצר - זהו האלחוט והדובר בו הוא המג"ד, ואילו מלפני ראיתי אש: כדורים זוהרים טסים לכאן ולכאן. עם כל כדור הרכנתי ראשי לאדמה באופן אינסטינקטיבי. עד... עד שלידי נגחן גופו הארוך של מן.
"הענין התחיל, אמר מן בטון ענייני, הסתובב על צדו, הרים ידו וצעק: ,חבר'ה, הכונו, אנו מסתערים".
"הולם לבי הלך וגבר. המתיחות זינקה ממש משרשי שערותי. ואז הזדקפה, לפתע דמותו הגבוהה של מן כלפי השמים המוארים ונשמעה צעקתו: "חבר'ה, אחרי ! "איך קמתי לא אזכור, אך מצאתי את עצמי בתוך שרשרת כיתתי. הנה גבעת האויב. הנמשיך להסתער עליה ? הנשכב לרגע ? - כבר מאוחר לחשוב על כך: אנחנו כבר בתוך משלט האויב. מלפנינו לועים יורקים אש ומאחורינו, באגף, אש החיפוי, וכידונינו מושטים קדימה.
",הסתערו על העמדות !", שמעתי שאגה חנוקה, הסתערתי בלי הבט שמאלה וימינה, כמו בתוך חלום. מצאתי עצמי שולף נצרת רימון ומשלשלו לתוך אשנב עמדה. לאחר ההתפוצצות התרוממתי ודוקא אז נשמעה שאגה "זרקתי רימון". לא הספקתי. לשכב והסתנוורתי: אש להבה הבריקה באויר, קולות אויב מחרידים נשמעו ואחריהם - שקט. אין לפנינו אויב. "המשלט בידינו !", שמעתי צעקות חדות ואחריהן שוב השתררה דממה. השקט הרגיע במקצת את עצבי, והתחלתי מסתכל סביבי: גושים אפלים של מכוניות, זחלים, חפצים וארגזים מתגוללים וחללים בינותם".
צ'יץ' מ"פ א', ממשיך בסיפור המעשה:
"בשלב טיהור היעד הצטיין במיוחד חיים שרף, שרץ בראש כיתתו ושטף במהירות את מרבית עמדות המשלט ובמיוחד את נושאי-הברן ששולבו ע"י האויב במערכת ההגנה של המשלט. בדרכו, עבר על פני ערביה שעמדה בלב המשלט. היתה זו זונה שהובאה למשלט ע"י הקצינים המצרים. מציאותה במקום הסבירה לנו, בין השאר, מיהו האויב שמולנו.
"לפתע הבחנו בשיירה בת ארבעה כלי-רכב שקרבה למשלט מכיוון הכפר חוליקאת, כשאורותיה מלאים. החלטנו לקדם מיד את פני הרעה. ארגנתי מיניה וביה שתי כיתות שהתקדמו והציבו מארב משני צידי דרך-העפר המובילה מחוליקאת למשלטנו.
* לפי עדותו של גברוש, סמג"ד "2", הופעל בשלב זה צופר-יד (סירנה) שפלוגה א' היתה נושאת עמה כ"מזל", שיש להפעילו בעת ההסתערות.
"בקרב אנשי כיתות אלה היה בחור תימני בשם מושאל, שהספיק להחליף את תלבושתו ולהראות מצרי לכל דבר. מבלי שאיש הורה לו, התקדם הלז לעבר השיירה והטעה את הסעודים שישבו בה לחשוב, כי בין אחיהם מצויים הם. טעותם עלתה להם ביוקר: בהתקרבם, זכו למכת-אש מפתיעה שהרגה כ-12 מתוכם והבריחה את השאר.
"ממש שעה שארעה תקרית זו, התקשר עמי יעקב המג"ד והודיע לי, שהעתיק את כל אש הארטילריה למשלט 138.5 ותבע שאתקוף אותו מיד. לא הזדרזנו הפעם * כי משוכנעים
היינו שככל שנשתהה, ילמדו אנשי האויב במשלט 138,5 את מצבם הנואש, עם נפילת מרבית משלטי חוליקאת בידינו, וסיכויינו יגברו למצוא אותו משלט כשהוא ריק מלוחמים. נכון שהרגזנו בכך, במידת-מה, את המג"ד, אבל דומני שבסופו של דבר הכיר יעקב, כי שיקולנו היה נכון, מכל מקום עובדה היא, שכאשר עלה מוטקה לנדסמן עם מחלקתו על אותו משלט, לא נתקל בהתנגדות של ממש."
המ"מ מוטקה לנדסמן, שצורף אל צ'יץ' עם מחלקתו מפלוגה ב', מספר:
"תכניתי לכיבוש משלט 138.5 היתה פשוטה: הצבת רתק של 3 מקלעים באגף, מצפון-מערב לו, והתקדמות לעברו הישר ממשלט 120, כדי לפרוץ לתוכו מצפון-מזרח. הבעיה היתה לא התכנית אלא עם מי לבצעה, שכן מחלקתי מנתה רק שתי כיתות. בראשם הגעתי עד ל"חמור ספרדי" בפתחו הצפוני של המשלט. כאן נתקלתי באש דלילה ובכמה רימונים שנזרקו לעברי מצדו של האויב. החלטתי לקדם תחילה את מקלעי לשם ריכוך נוסף של אש מהירה. לאחר זאת חדרנו למשלט ללא כל קושי וטיהרנו אותו ברימונים. "רק לאחר שסיירתי במשלט 138.5 הכבוש לאור היום וראיתי את תעלותיו המדופנות שאדם יכול להתהלך בהן בקומה זקופה, את הבונקרים והעמדות המושלמות - בחלקן עשויות .בטון - ואת כמות הנשק הרבה המוצבת בהם הסתבר לי, כי אלו היו המצרים שהחזיקו במשלט מלכתחילה - כשתי מחלקות - מתעקשים להגן עליו, לא הייתי מצליח לעולם לכבשו עם 18 אנשי..."
עוד בטרם הושלם כיבושם של משלט 138.5 ומשלט 131.2 הורה יעקב פרולוב את שניאור הממונה על תובלת הדרג הלוחם, לנוע לעבר המשלטים הכבושים. בין השאר הביאה שיירת ,תובלת הדרג הלוחם משקה חם, שחולק לאנשים בעמדותיהם החדשות וגרם להם קורת-רוח רבה.
בדרכן חזרה נטלו עמן אותן מכוניות חלק משלל האויב העצום שמצאו אנשינו במשלטים. כן מצאו הללו במשלטי האויב ספרים בעברית מספריות
ניצנים ויד-מרדכי, וכן ספר באנגלית משל אוסקר וילד. אפשר שלא היינו מציינים אותו ספר, שנמצא בבונקר המטה במשלט 120, אלולא תחוב היה בתוכו כרטיס-ביקור של מפקד הגדוד ה-9 רחמאני. אגב, אותו כרטיס-ביקור הוחזר ע"י יגאל ידין לרחמאני בהזדמנות נאותה, שעה ששימש כיו"ר ועדת שביתת הנשק המצרית ברודוס.