עם קבלת פקודת המבצע החטיבתית כינס צ'רה, מפקד גדוד "4", קבוצת פקודות. הוא הטיל את כיבוש משלט 6 על פלוגה ג', בפיקודו של אלחנן וילוז'ני והעמיד לרשותה לצורך זה את סיוע מחלקת המק"ב, מחלקת המרגמות
ויחידת הג'יפים של שועלי-שמשון. כן הובטח לפלוגה סיוע של סוללת תותחי 75 מ"מ. כעתודה נקבעה פלוגה א' בפיקודו של נתן גרוסמן.
תכניתה של פלוגה ג' בגדוד "4" .לתקיפת משלט 6, היתה כדלקמן:
א. תנועה ברכב מכאוכבה בדרך-עפר דרומה-מזרחה, עד להתחברותה עם הדרך המובילה לפלוג'ה, עליה על דרך זו ותנועה בה עד לחירבת ג'ילס שהוחזקה ע"י הפלמ"ח.
ב. מסע גישה צפונה, לאורך ואדי ג'ילס, העובר מזרחה לחירבה, עד לשטח היערכות דרומה-מזרחה למשלט 6.
ג. לאחר הכנה של אש תותחים ומרגמות ובסיוע צמוד של מחלקת המק"ב
שתוצב בחרבת ג'ילס ושל יחידת הג'יפים שתפעל כלפי חלקו המזרחי של המשלט - התקפת המשלט במבנה של שתי מחלקות קדימה.
לקראת ביצוע תכנית זאת נשלח המ"מ עקיבא אטינגר לחירבת ג'ילס בשעות אחה"צ של יום ה-2 בנובמבר, כדי לקיים "מגע-עין" עם האויב עד לשעות ההתקפה וכדי להוביל את הפלוגה ליעדה, לאחר לימוד השטח.
זמן מה אחריו הגיעה לאותו מקום גם מחלקת המק"ב של גדוד "4", עליה פיקד הסמל יענקלה. הוא הציב את חמשת המק"בים של המחלקה וטיווח אותם לעבר משלט האויב מבעוד יום. לעומת מחלקת המק"ב שהספיקה לטווח עצמה מראש, התאחרה מחלקת המרגמות, ועד שניגשה לטיווח ירדה החשיכה.
פלוגה ג' ופלוגה א' - העתודה - הגיעו לחירבת ג'ילס לאחר רדת החשיכה. מטה הגדוד קבע את מוצב הפיקוד שלו בחירבת ג'ילס, וזרז את יציאת הפלוגה לעבר יעדה. דרך התנועה של פלוגה ג' עברה בשטח קשה: אמנם מישורי, אך חרוש בחלקו הדרומי ומכוסה דורה בחלקו הצפוני. היה גם קושי רב בהתמצאות כי הלילה היה חשוך. הפלוגה ביקשה אמנם להסתייע בתצפית אש התותחים שהונחתה תוך מסע הגישה, אך האש הוקצבה בהתאם ללוח-זמנים - יען כי גם גדוד "2" צריך היה להסתייע בה - ופסקה בטרם איתרו אנשי פלוגה ג' את היעד. בעוד אנשי הפלוגה מתנהלים בכבדות, בטור עורפי ארוך, לעבר המשלט, מתלבטים בזהוי מקומו המדויק, נורה לעברם צרור מק"ב מקרי, לא מיעד התקפתם, אלא
דוקא ממשלט 4, שניצב כק"מ צפונית-מזרחית לו. צרור מקרי זה פגע במטה פלוגה ג', הרג את מפקד הפלוגה אלחנן וילוז'ני וגרם לאנדרלמוסיה בפלוגה. מיד לאח"כ ירדו על הפלוגה 2 פצצות מרגמה 81 מ"מ שנורו מכיוון חירבת-ג'ילס ופצעו את מפקד המחלקה המובילה, עקיבא אטינגר וכמה מאנשיו. סגן מפקד הפלוגה, ירחמיאל הג'ינג'י, התקשה להשתלט על המצב ודיווח על כך למג"ד. צ'רה הורה את סגנו יצחק דוידזון להגיע אל הפלוגה ולהבטיח את ביצוע המשימה. יצחק יצא בג'יפ עם אחד ממפקדי השועלים - המ"מ אלי דורון. בשעה 21:30, לאחר חיפושים, וחצי שעה לאחר שעת האפס המתוכננת הגיעו השניים לפלוגה. בהתחשב במצבה החליט יצחק שהפלוגה לא תסתער על היעד בשתי מחלקות קדימה כמתוכנן, אלא רק במחלקה אחת - מחלקתו של משה מאירוביץ: שהסמל מנשה תורג'מן שימש סגנו. כן קבע, כי לפני ההסתערות תנתן עוד "מנת-ריכוך" של תותתים.
משהתרשם הסמג"ד יצחק, כי הפלוגה "נכנסה לתלם", חזר למפקדת הגדוד, ושם נודע לו, כי הפלוגה אמנם הסתערה על המשלט, אלא שמרבית אנשי המחלקה הפורצת נהרגו ונפצעו.
מחמת המצב, שוב הורה צ'רה את יצחק לחזור לפלוגה ולארגנה להסתערות נוספת. שוב יצאו יצחק ואלי דורון, לעבר הפלוגה. אלא שהפעם תעו בדרכם ואל הפלוגה לא הגיעו.
צ'רה, שהתעקש להמשיך בתקיפת המשלט. לפחות כל זמן שגדוד "2" ממשיך בתקיפת משלט 7 - פקד על פלוגת העתודה להכנס לפעולה. בשלב זה עמדו לרשות מפקדה, נתן גרוסמן רק שתי מחלקות, כי המחלקה השלישית, שבפיקודו של דוד ביהם, נשלחה כתגבורת לפלוגה ב' מגדוד "2" לפי בקשת מפקדה בן. נתן נע עם שתי מחלקותיו במהירות, אך לא יכול היה כבר לשנות את פני הקרב, שכן בינתים התקרבה עלית השחר, התברר כי גדוד "2" אף הוא לא הצליח במשימתו, ואילו האויב * התחזק והגביר מדי-פעם את עצמת אישו.
עתה לא נותר לאנשי פלוגה א' בגדוד "4" אלא לסייע בפנוי הנפגעים (5 הרוגים **, ו-7 פצועים).