בליל ההתקפה השישית על משטרת עיראק-סווידאן, הותקפו גם משלטי "דרך בורמה". המשימה הוטלה על גדוד "3" של החטיבה. תכניתו היתה לתקוף בכל עת ובעונה אחת את המשלטים 6 (108.8) ו-7 (118) ולאחר כיבושם להמשיך בכיבוש המשלטים שמצפון להם - משלט 4 ומשלט 5. זאת - לאחר ריכוך המשלטים באש תותחים ובאש מרגמות של הגדוד ולאחר ביצוע פעולת ההסחה והטעיה מקבילה על משלט 5 על-ידי שועלי שמשון.
עוד במסע הגישה ובשלב הריכוך ארעה תקלה בלתי צפויה לכוחות התוקפים. פצצות מרגמה 81 מ"מ, משל מחלקת המרגמות של הגדוד, נפלו על פלוגתו של אברמיקו שצריכה היתה לתקוף את משלט 6, מחמת זנבות שנשרו מהפצצות וקיצרו בזאת את טוח מעופן. כ-10 מאנשי הפלוגה נפצעו והמבנה שלה עורער. המ"פ הודיע למג"ד, כי אין בכוחו לתקוף את המשלט עם הכוחות המצויים בידו וביקש תגבורת. זו הגיעה באיחור - בשעה 220300 - כאשר כבר הוחלט על נסיגה כללית, בעקבות כשלונה של הפלוגה האחרת של הגדוד, שתקפה את משלט 7.
* לפי מקור אחד, השתתפו בהסתערות, בשלבה הסופי, ארבעה לוחמים מכל המחלקה: המ"מ, מ"כ אחד ושני מקלענים, בתוכם משה כהן, יליד 1932, שנפל בקרב זה.
פלוגה זו נערכה בלי שהאויב איתר אותה במדויק בשטח שהיה מוגן מאש שטוחת מסלול. אולם כאשר נערכה הפלוגה במבנה של מחלקה אחת לפנים, כדי להסתער על המשלט מכיוון דרום-מערב, נעצרה בגלל קשיים בפיצוץ הבונגלור. משניסתה המחלקה הנעה בראש להמשיך בפריצה, נגרמו לה אבידות ניכרות, ביחוד בקרב אנשי הפיקוד וממלאי התפקידים החיוניים*. מחלקה שניה הוטלה קדימה, אולם גם היא סבלה אבידות ניכרות ובתוכן המ"מ. בשלב זה השתבשה פעולת המחלקה לא רק בשל פגיעות אש האויב אלא גם בשל בלבול בהבנת הפקודות, שנבע מחוסר שפה משותפת בקרב התוקפים, שרבים היו בהם אנשי גח"ל. המחלקה פתחה בנסיגה מבלי שניתן לה אישור לכך. הסמ"פ** - לא הצליח לעצור בעד הנסוגים ואף לא להכניס לקרב את מחלקתו השלישית. או אז הפעיל המג"ד נחמן את העתודה - כוח מפלוגה ג' בגדוד "4". הכוח, בפיקודו של עקיבא אטינגר, הגיע למקום הקרב סמוך לשחר ולא נותר לו אלא לסייע לנסיגת התוקפים. לנסוגים סייעה גם יחידת שועלי שמשון (9 ג'יפים), בפיקודו של נתן גרוסמן, שנועדו מלכתחילה לסייע לגדוד "3" ע"י הנחתת מכת-אש.