בשעה 21.30 בליל 16/17 באוקטובר, החלו כוחותינו מרעישים את משלטי האויב. בתחילה נטלו חלק בהרעשה רק המרגמות הכבדות ("6) כשיעדן הוא גבעה 113 בלבד. אלה פעלו בקצב איטי למדי. הפצצות פוזרו ברוחי-זמן גדולים, כדי למלא את "חלל הזמן" של מסע הגישה של הכוחות השונים לעבר יעדיהם.
בינתיים החלו יחידות החסימה וההטעיה בפעולתן. כוחות אלה הורכבו ממחלקה מפלוגה ד', חבלנים מספר וסיירי הגדוד. על אלה האחרונים פיקד אלי כספי, סמל המודיעין של הגדוד, שהוגדר ע"י המג"ד כ"מפקד צעיר אשר ביצע את תפקידו ביעילות בלתי רגילה". יחידת ההטעיה הצליחה בהנהגתו להפעיל כהלכה את האמצעים הפירו-טכניים וכלי-הנשק שברשותה. היא ספגה אש רבה, אך לא נפגעה ומשכה, כל העת, את לב האויב.
גם בראש יחידת החסימה העיקרית שהיתה צריכה לחסום את דרך התגבורות והנסיגה, בין מג'דל לבין הצומת, ליד גבעה 71.7, כ-2 ק"מ מערבה לצומת, עמד מפקד שזכה לאחר מעשה לציון מיוחד ע"י המג"ד. היה זה "מפקד חובב" ממשפחת שטופר (שפר) בבאר-טוביה, שתרמה לחטיבה מספר לוחמים מעולים. אולם שלא כשאר בני המשפחה, היה משוחרר משירות בצבא, לפי שאחיו היו מגויסים ועול המשק היה מוטל על-שכמו. אולם כשנודע לשטופר כי "עומדת להתפתח מערכה כבידה", בא לגדוד כשהוא נושא עמו את רובהו הפרטי והציע את שירותו. הוא טען, כי אינו מסוגל לשבת בשקט בבית בעת שנלחמים בקרבתו. המג"ד יהודה, שהבין ללבו וידע להעריך את כושרו, ואשר שמעו כצלף נועז ומוכשר בבריגדה היהודית הגיע אליו - קיבל אותו בזרועות פתוחות. ואכן לא הצטער על כך כלל: החסימה שבפיקודו ביצעה מלאכה נאמנה, לא "התרגשה" כלל כאשר גילתה אויב במקום שיועד לה, תפשה מקום חדש, הניחה מוקשים ואף קטלה קבוצת אנשי אויב - בתוכם כיתת מרגמות "3 - שנסוגו מגבעה 113 בהמשך הקרב.
מספר "תינוקיו" - ברים ישראל - חובש שצורף לכוח החסימה בן שתי הכיתות בפיקודו של שטופר:
"כשהגענו למקום החסימה - גבעה קטנה השולטת על כביש מג'דל-הצומת - נערכו בהבטחה היקפית במרחק 15 מטר ממנו, כשעיקר כוחנו מופנה לכביש ומיעוטו להבטחת העורף. כן הוצאנו שני תשמועי-התראה לכיוון מג'דל והצומת. החבלנים שבתוכנו הניחו שלושה מוקשי 'מחרוזת' על הכביש.
"אנו ציפינו לאויב דוקא ממג'דל, אבל להפתעתנו הוא הופיע דוקא מכיוון הצומת ובמכונית שנסעה במהירות, ובאורות מלאים דוקא. היא עלתה על מוקש-המחרוזת הראשון ולא אירע לה דבר. המוקש השני התפוצץ משהו אחריה, אולם השלישי, 'הרים' את המכונית באויר ו'שפך' את כל יושביה החוצה. כמה מהם נהרגו ושניים החלו מתקרבים אלינו. הם חשבונו למצרים וצעקו בערבית 'אל תירו, אנו אחיכם!' ברגע האחרון הבחינו בטעותם והחלו לברוח, אולם לא הרחיקו רוץ בטרם נפגעו. סה"כ אבידות האויב היו כאן 20 חייל, והשלל כלל מרגמות "3. מקלע ברן ו-15 רובים."
גם החסימה המזרחית, קצרה פרי: זחל מצרי שחש ממשטרת עיראק-סווידאן עלה על מוקש. בזחל זה היו שני קצינים מצריים שנהרגו. אחד מהשנים היה עבד אס-סלאם עפיפי פנדי, סגן-מפקד גדוד 9, שמילא את מקום המג"ד רחמאני, שהיה בחופשה. לעובדה זו, שהמפקד הבכיר נהרג בראשית הפעולות, נודעה השפעה רבה על המשך פעולות גדודו.