מורשת קרב, הנצחה ואנדרטאות

ב 15.10 היו כל הכוחות מוכנים בבסיסי-היציאה. בו ביום בשעות אחר
הצהרים, לאחר הודעה למטה האו"ם, יצאה שיירה מכרתיא וביקשה להגיע לעבר הנגב. בהגיעה לקרבת המשלטים המצריים נפתחה עליה אש. אחת ממכוניותיה הוצתה, והיתר - נסוגו לבסיס-היציאה. זה היה האות לפתיחת מבצע "יואב".
לפנות ערב, בשעה 18.00, הופצץ שדה-התעופה באל-עריש הפצצה אינטנסיבית על-ידי יחידת-מפציצים ישראלית. כן הופצצו עזה, מג'דל ובית-חנון. היתה זו הפעם הראשונה שהתקפה של צה"ל נפתחה במכה אוירית. חיל-האויר המצרי הופתע לחלוטין, וחלק ממטוסיו נמצאו חונים על הקרקע. במשך מרבית הימים
שלאחר-מכן היתה עליונותנו האוירית בשמי הנגב - מוחלטת.
עם רדת הלילה יצא הגדוד ה - 9 למשימותיו הראשונות: פוצצה מסילת הברזל בגבול מצרים; מוקש כביש רפיח-חאן-יוניס, מערבית לנירים; הוטרדו
באש מחנות ומשמרות מצריים בעורף. הפשיטות השיגו את משימתן: דעת הפיקוד המצרי הופנתה לאבטחת קוי תחבורה בעורף, בשעה שהמהלומה המכרעת עמדה להגיע במקום אחר.
בו בלילה, ליל 15-16 באוקטובר, ננעצו הטריזים. הגדודים ה - 7 וה - 3 של חטיבת "יפתח" יצאו מנירעם מערבה ותפסו מערך של משלטים ממזרח ומצפון-מזרח לבית חנון. הטריז היה ערוך בצורת ראש חץ, כשחודו במרחק כ - 600 מטרים מן הכביש העובר על-פני בית-חנון. חבלנים פוצצו גשרים על הכביש, והיחידות החלו עם בוקר בפגיעה בתחבורה המצרית שעברה בכביש.
הטריז השני - ננעץ על-ידי גדוד 3 של "גבעתי" בין עיראק אל מנשיה לבין בית-ג'וברין. ללא קרב נתפסו ח'רבת מסארה שמצפון לכביש וח'רבת א-ראעי שמדרומו. הדרך לבית-ג'וברין נותקה. במקום נהדפה התקפת-נגד של כוחות בלתי סדירים, המסופחים לצבא המצרי.
בביצוע למופת מהיר מהנקבע בלוח-הזמנים, ביצע גדוד "3". את משימתו וכבר בשעה 152245 דיווח המג"ד: "תפשנו את כל המשלטים בהתאם לפקודה". הדבר נבע גם מהעובדה, שהטריז ננעץ, כרצון מפקד החטיבה מאז ומתמיד, במקום חיוני שהאויב לא הגן עליו כהלכה: ואכן, בשעה שעלו אנשי גדוד "3" על משלטיהם, נתקלו בהתנגדות קלה בלבד: פלוגה ג' שתפשה במשלט דרומה לכביש מג'דל-ב"ת-ג'וברין נתקלה באש דלילה של מק"ב ומרגמות מחירבת א-ראעי, ופלוגה ד', שתפשה במשלט צפונה לכביש נתקלה בכוח מקומי קטן שברח מיד.
הידיעות שהיו בידי הגדוד, לא ציינו כלל את מציאות האויב במקומות אלה, והגדוד לא ידע כלל, כי יהיה עליו להלחם באנשי הגדוד המצרי ה-6.
בזכרונותיו מעיד עבד אל-נאצר כי הגדוד ה-6 והמצורפים אליו תפשו גזרה של 3 ק"מ, מעיראק אל-מנשיה בואכה חירבת א-ראעי בלבד ופרישתם היתה כדלקמן: 2 פלוגות חי"ר ופלוגת המפקדה והשירותים ישבו בעיראק אל-מנשיה - מקום בו ישבה גם, כעתודה, הפלוגה הסודנית המצורפת לגדוד ה-6. שאר כוחות הגדוד, ובכלל זה הכוחות המקומיים והמתנדבים, ישבו במשלטים ובחירבות שמעיראק אל-מנשיה מזרחה, שהחשובות בהן היו חירבת עיראק אל-חרב וחירבת א-ראעי הצפונית והדרומית.
בחירבות א-ראעי ישבה פלוגה סדירה. על פלוגה זו מספר עבד אל-נאצר, כי סמוך לשעה 23:00 דווחה לו, כי האויב נע בין עיראק אל-מנשיה ובית-ג'וברין וכי הפלוגה שלחה פטרול לבדוק את המצב. זאת ועוד משחזר פטרול זה חזר המ"פ ודיווח, כי האויב גילה פעילות על הכביש הראשי, כבש מוצב לידו, התחיל בחפירת עמדות ובהתקנת גדרי-תיל. עבד אל-נאצר, האומר כי היה ברור לו מיד שפירוש הידיעה הוא ניתוק הדרך שבין עיראק אל-מנשיה לבית-ג'וברין, ציוה על המ"פ להעסיק את האויב ולהניאו מלבצר עמדותיו, עם זאת דיווח על ההתרחשויות למפקדת החטיבה הרביעית שמושבה היה במג'דל. זו הורתה לגדוד ה-6 לגרש את האויב מעמדות החסימה שתפש. לדבריו, החל עבד אל-נאצר להכין את הגדוד להתקפה שעמדה להתבצע, בפיקודו האישי, בשעות הבוקר המוקדמות של יום ה-16 באוקטובר. אולם ממש ערב תזוזת הכוח, שנקבעה לשעה 160500, החלה הפגזה מכינה על עיראק אל-מנשיה שלאחריה באה התקפת שריון וחי"ר כך, שהוטל עליו להשאר במקום, כדי לעמוד בפני ההתקפה.
אם נקבל את דברי עבד אל-נאצר כלשונם ונעקוב אחרי התפתחות תגובת האויב בגזרת טריז גדוד "3" נמצא, שעם ריתוק הכוחות בעיראק אל-מנשיה למקומם, לא נותר לאויב אלא להטיל על הכוח בחירבת א-ראעי לבצע התקפת-נגד מקומית בכוחותיו שלו ואילו על הכוח שבבית-ג'וברין ובקוביבה - לבצע התקפת-נגד עיקרית.
תכנית האויב היתה כדלקמן:
ריתוק הפלוגה שתפשה בגבעה 224.9 שממול לחירבת א-ראעי הצפונית, ע"י הפלוגה המחזיקה בחירבות א-ראעי, ביצוע התקפת-נגד על הפלוגה המחזיקה בחירבת מסררה, כאשר כוח הרתק מוצב בגבעות שממזרח לה, ואילו כוח ההלם אוגפה איגוף ימני (ממזרח, דרך צפון, לדרום) ועולה עליה מעורפה*. כל זאת ייעשה תוך הפגזה עזה של מרגמות "3 ותותחים.
ההפגזה החלה עוד בליל 15/16 באוקטובר ונמשכה במשך כל יום ה-16 באוקטובר. היא היתה מדויקת למדי, הפריעה לפעולת ההתבססות והתחפרות של כוחותינו וגרמה להם אבידות - 4 פצועים - כבר בשעות הבוקר המוקדמות.
כשביקשו אנשי גדוד "3" להפעיל בתגובה את סוללת התותחים המוקצית להם התברר, שמכשיר האלחוט של קצין-התצפית-הקדמי יצא מכלל פעולה וזה נאלץ להשתמש באמצעי הקשר של החי"ר לקשר עם סוללתו. בתחילה החטיאו פגזיה את המטרה, ורק לאחר מכן שופרה הפגיעה, אך דוקא אז נפגע קצין התצפית, שישב במשלט חירבת מסררה, מכדור צלף אויב.
צליפות האויב החלו, משאפשר זאת אור יום ה-16 באוקטובר. ראשוני היורים היו אנשי פלוגת האויב בחירבת א-ראעי, שהיו קרובים במיוחד לכוחותינו בגבעה 224.9. הם לא הסתפקו בצליפה ופתחו גם באש מקלעים ומק"בים. בחיפוי אש זו קידמו מחלקה לעבר משלט 224.9, אך לא למרחק רב. הם נאלצו לעצור בגלל תשובת-האש של אנשי גדוד "3".
ההתקפה על חירבת מסררה התפתחה מאוחר יותר (ב-160830), לאחר שהאויב ריכז כוחות סדירים, לוחמים מקומיים ומתנדבים מקוביבה ומבית-ג'וברין. אלה הגיעו ברגל וברכב ונתגלו לאנשי גדוד "3" על כביש עיראק אל-מנשיה-בית-ג'וברין, באיזור חירבת אום אט-טאללה. ממקום זה התחלקו לשני ראשים: האחד, מורכב מסדירים ומקומיים תפש מקומו על הגבעות שממזרח לחירבת מסררה ופתח בפעולת רתק והסחה, השני, מורכב כנראה משתי מחלקות מתנדבים, ביצע איגוף דרך חירבת עטאללה כדי להגיח על חירבת מסררה מעורפה. פעולתו זו של האויב נתפתחה באיטיות יחסית ובחוסר תיאום בין שני הראשים מבחינת לוח הזמנים. כך הריק האויב על החירבה את עיקר אש כוח הרתק בשעות שלפני הצהרים, בעוד שעיקר המאמץ של הכוח המאגף דרך חירבת עטאללה התפתח דוקא בשעות אחרי-הצהרים.
התקפת האויב, הגם שלא עלתה יפה, גרמה לכוחותינו שבחירבת מסררה קרוב לעשרה פצועים והרוג אחד. האויב סבל אבידות גדולות פי כמה, בתוכם כחמישה-עשר הרוגים. לצלפי הגדוד היתה יד רבה בהרוגי האויב