בשעות הבוקר של יום 16.10, בעוד ההלם שאחז באויב מחמת הפשיטות והטריזים בתקפו, יצא צות-קרב המורכב מגדוד הטנקים 9/שר' וגדוד הרגלים ה - 7 של חטיבת ה"נגב' למשימה העיקרית: פריצת הדרך לנגב בהתקפה על עיראק אל מנשיה. התל של הכפר ובית-הספר שלרגליו היו יעדי ההתקפה בשלב הראשון. הכוחות התוקפים עמדו להסתער על בית-הספר ועל התל לאחר ריכוך של תותחים ומרגמות, והפצצה של חיל-האויר.
הפצצת חיל-האויר לא בוצעה במועדה, הפגזת התותחים והמרגמות נפתחה באיחור-מה, בשעה 06:20, אך לאחר-מכן צוינו פגיעות טובות במטרות. עתה בא תורה של הסתערות הרגלים בתיאום עם הטנקים, אך חוסר נסיון בשילוב שריון-רגלים הביא לידי כך, שהפעולה לא התנהלה במשותף, וכל כוח פעל בפני עצמו.
הפלוגה שתקפה את בית-הספר נתקלה בהתנגדות קשה, והחלה לסגת. נסיגתה הביאה לזעזוע בקרב הפלוגה השניה, אשר היתה בדרכה לתל. בערך באותו זמן נורתה אש-מגן מצרית מתותחים אשר הוצבו בפאלוג'ה, והיו מטווחים כנראה לשטח אשר לרגלי התל, בו נמצאה עתה הפלוגה. תוך דקות מספר נפגעו כשליש מאנשיה, והחלה בה נסיגה מבוהלת. או-אז הוכנסה לפעולה הרזרבה - פלוגת- חי"ר מוסעת על חצאי-זחלים, שהיתה ממוקמת בעורף. אך היא לא יכלה אלא לסייע בהוצאת הפצועים ובגרירת השריון שנפגע. אבידותינו היו כבדות. נוסף למספר רב של הרוגים ופצועים אבדו בקרב גם ארבעה טנקים מטיפוס "הוצ'קס", כל יתר הטנקים נחבלו והוצאו לתיקון.
המפלה בעיראק אל-מנשיה העמידה את מפקדת מבצע "יואבי בפני בעיה חמורה : האם להמשיך לתקוף את עיראק אל-מנשיה ולפרוץ את הדרך לנגב בהתאם לתכנית שתוכננה מראש בציר זה, ציר גת-רוחמה ? הובאה בחשבון העובדה שכוח-ההלם העיקרי - השריון - יצא מכלל פעולה לימים מספר. הבעיה נידונה לאור משך הזמן שניתן להשיג בו את המטרה, בטרם יתערב האו"ם ויצווה על הפסקת-אש.
זמן רב לאחר-מכן תיאר מפקד החזית את הבעיה שעמד לפניה : .."ברגע שיש תכנית שנתקבלה על דעת הכל, ופתאום מחליטים לדבר על שינויים -מתרופף משהו מן הבטחון; ואכן, סביב לפרשה זו עמד מטה חזית הדרום במאבק קשה מאוד משום שראה שהשינוי בתכנית מחייב מבצעים קשים יותר מאשר הסתערות נוספת על עיראק אל-מנשיה. כי האפשרות היתה להעביר את נקודת- הכובד משיפולי ההרים דוקא אל עיקר הכוח המצרי - לסביבות ה,צומת' אשר שם היה מערך האויב חזק ביותר.
"בכל-זאת הוחלט לשנות את התכנית, כי הוברר שמאחר ואיבדנו את גורם ההפתעה נצטרך לרכז עתה כוח גדול ולהתכונן לקרבות קשים לשם כיבוש עיראק אל-מנשיה. ואז - אם כבר למאמץ גדול, לשפיכות-דמים גדולה, מוטב על מקום שכיבושו יביא לנו הישג גדול יותר - פתיחת הדרך המרכזית ולא דרך צדדית לנגב. הוחלט להעביר את נקודת-הכובד מהגזרה המזרחית אל הגזרה המערבית של החזית, והכוונה היתה : לנסות לכבוש בלילה אחד או שנים את המשלטים המצריים שהחזיקו את הכביש בין ה,צומת' ובין ברייר, בואכה ניר עם, ומתוך כך להשיג כביש ולא דרך-עפר, ולא בשיפולי ההרים, אלא כביש ראשי לנגב'.