ביום התקפות-הנגד השני שלו בגזרת נגבה, לא זכה האויב לשום הצלחה של ממש. אדרבה, לכוחותיו שתקפו את ג'וליס ועבדיס, נגרמו אבידות ניכרות. אעפ"כ התעקש מואווי, המפקד העליון המצרי, להגשים את מטרתו העיקרית: כיבוש נגבה. הוא התכונן להשיג זאת, בכל מחיר, ביום ה-12 ביולי, באיחור של שלושה ימים לגבי תכניתו המקורית.
מכל הפעולות, שנועדו לבודד את נגבה בטרם תוכרע, הצליח האויב רק בכיבוש-ללא-קרב של גבעה 113. מואווי החליט, בלית ברירה, להיאחז בשטחים בלתי תפושים על-ידינו. על הגדוד ה-6, שהועבר תחת פיקוד החטיבה הרביעית, הוטל לתפוש בשרשרת הגבעות למן הצומת בדרום לגבעה 105 בצפון. כן הוטל עליו לבצע התקפת הסחה על מתחם ג'וליס. על הגדוד ה-2 הוטל לבצע משימה דומה על מתחם עבדיס. זאת, כדי לאפשר לגדוד ה-9 לכבוש את נגבה, כשכל אגפיו מובטחים.
הבטחת איזור הפעולה (ע"י למעלה משני גדודי חי"ר מוגברים בשריון) מקורה בלקח קרב נגבה ב-2 ביוני, כאשר יחידה ממונעת של הנגב, גרמה לנסיגה מבוהלת של המצרים לאחר שכבר פרצו את גדרות המשק. עוד למדו המצרים מקרב ה-2 ביוני, שאם ברצונם לשמור על השריון, אין להטיל עליו לבצע את הפריצה לפני חיל-הרגלים. מואווי, כמפקד הכוחות בכללותם, ביקש לחסוך בכלי-רכב משוריינים, ובעיקר בטנקים, אולם מפקד החטיבה הרביעית, נגיב, ומפקד הגדוד ה-9 רחמאני סברו, כנראה, אחרת. לדעתם חשובים היו חיי אנשיהם לא פחות מן הטנקים - ועל כן דרשו, שהטנקים ינועו בראש לפני החי"ר. ויכוח זה ביניהם לבין מואווי, מוזכר בזכרונותיהם של נאצר ונגיב כאחד.
האחרון מאשים את מואווי בכשלון ההתקפה. זאת - הגם שמואווי דאג לכך שפקודיו יכינו את התקפת נגבה באורח יסודי יותר מכל התקפה מצרית קודמת. מעידים על כך מסמכים שנפלו בידינו. מעניין ומאלף הוא דו"ח פענוח צילומי אויר מן ה-6.7 ששימש יסוד לפקודת המבצע להתקפה על נגבה:
1. כללי:
הקיבוץ גדול ובו הרבה בניינים. הוא דומה לדיר-סניד (יד מרדכי) - בבניינו, ואף בו נמצאים בריכת-מים, בתי-חרושת ובארות מסוג אלה הנמצאים שם.
הקרקע בלתי ראויה לשימוש מכוניות-משא.
הקיבוץ מוגן היטב מכל הצדדים. הצדדים החלשים הם המערבי והצפוני. מחוץ לקיבוץ נמצא מגדל הגנה אחד. כנראה שהאויב מיקש את הדרכים שאפשרית עליהן נסיעת מכוניות משוריינות, מכוניות-משא וטנקים, היוצאות צפונה, דרומה ומזרחה וכן את השטחים הסמוכים להן.
לא נבנו בקיבוץ הרבה עמדות מאז הצילום האחרון (ב-25 מאי 1948).
להלן עובר המסמך לתיאור מפורט ביותר של תנאי הקרקע, הואדיות והדרכים לארבע רוחות השמיים של המשק. מפענח הצילומים ממשיך ואומר:
3. אמצעי הגנה:
גדרות התיל: הקיבוץ מוקף, מכל הצדדים, בחגורות חזקות של גדרות-תיל. גדרות-התיל יוצרות צורת משולשים ליד עמדות ההגנה ועמדות הבטון.
חפירות נגד-טנקיות: הקיבוץ מוקף בחפירות נ"ט צרות ולא עמוקות. החפירות האלה נמצאות ליד התחלת התיל. החפירות מקיפות את הקיבוץ מכל הצדדים, חוץ מאשר מצפון.
המוקשים: בצילום האוירי לא נתגלו מוקשים מסביב לקיבוץ, אך יש לצפות למציאת מוקשים לאורך חפירות הנ"ט מצד מזרח ובין החפירות הללו והתחלת הואדי.
תעלות הקשר: הללו מקשרות את העמדות בתוך הקיבוץ. הקיבוץ לא מוקף בתלי עפר.
המגדלים ועמדות הבטון: מגדל-מים גבוה באמצע הקיבוץ דומה בדיוק למגדל דיר-סניד. מגדל הקיבוץ מוקף גדר תיל. כן קיים מגדל מוקף אף הוא בגדר-תיל, מצפון לקיבוץ.
מקומות הגנה אחרים: בצפון-מערב הקיבוץ ישנו מקלט מוקף בערימות עפר.
קרוב לכניסה הצפונית של הקיבוץ ישנה שקערורית רחבה מוקפת בערימות עפר אף היא. כנראה, שזה מחסן חשוב. בקיבוץ לא נתגלתה אף עמדה נ"ט, אבל כנראה שהן מכוסות.
מטה הקיבוץ: כנראה שהוא נמצא ליד הבנין הקטן שלפני המגדל. וכנראה שהאחרון מיועד להגנתו.
הבניינים: יש בניינים רבים. החשוב שביניהם הוא הבנין הנמצא בקרבת בריכת-השחיה. כנראה שבו נמצא מוטור המים. 'מטה בתי-החרושת' נמצא, כנראה, באחד הבניינים בדרם הקיבוץ, מזרחה לדרך החוצה אותו."
הערכת הקרקע כפי שסוכמה ע"י מפענחי צלומי האויר במסמך הנ"ל - הכתיבה במידה רבה את התכנית המצרית לכיבושה של נגבה.