קול נגבה - עלון מס' 8
יום אתמול, יום ד', 2.6.1948, ייחרט בלב נגבה לעולמי עד, כאחד הימים ספוגי דם וזעה ומאמץ על-אנושי, וכיום של אבל גדול. אך לא כך בלבד יזכר, אלא גם כיום מלא זוהר של גבורה, של מסירות נפש, של עמידה במבחן שרק חלוצי אומה יכולים לעמוד בהן - ומגינינו עמדו בו.
המות איים על כל צעד ושעל, זה המות שהאויב השתוקק לזרוע אותו בכל מחיר. אך לא נפלה הרוח; העמדות עמדו מול לוע כלי-נשקם של הטנקים ללא נסיגה. מוכנים היו מגיני העמדות להפיל את נפשם מנגד ובגופם לעצור התקדמותם.
ועמד החבר נגד הפלדה.
למעלה משמונה שעות רצופות היתה נגבה לשדה קרב אכזרי ביותר.
למרות התשישות של מגיני העמדות, היתה האש המגינה חזקה ביותר. הבראונינג ועל ידו שאול, ישה וישראל כץ - עבד להפליא. הברנים שלנו בידי איסר, עמנואל, אהרון שנידרמן, נוניק ושלמה (נוער) קלעו והרביצו באויב. הברן של היחידה, בידי משה גייסט, חייל הגדוד שעבד באומץ ובגבורה, הפיל חללים באויב שהתקדם. קבוצת הבאזה מהחטיבה לא הניחה לאויב להתקדם. מסירות בלתי-מוגבלת ציינה את אנשיה.
הצופים על המגדל לא גרעו עין מהאויב ובעזרתם-גבורתם, שימשו עין למטה וכיוונו את האש לנקודות הרגישות ביותר.
רימונים ובקבוקי מולוטוב נזרקו ממרחקים קטנים בכיוון לטנקים.
אין אפשרות לציין ולבטא את הגבורה של עשרות רבות מבין חברי המשק והמגינים של הגדוד, שכולם כאחד רשמו פרקי הוד בדברי ימיה של נגבה.
לא העמדה המתמוטטת, לא הבונקר הנסתם, לא האש הישירה, שום דבר לא ריפה את רוח הקרב.
לאחר שנהדפה התקפתם על נגבה ב-2 ביוני, עברו המצרים להתבססות בקו מג'דל-פלוג'ה-בית-ג'וברין, כשעיקר הכוח של גדוד מס' 1 שלהם ומטהו קובעים מקומם בפלוג'ה. הדבר לא התפרש בנגבה ובחטיבה כחיסול האיום על המשק. אדרבא, בערב אותו יום סיכם מ"פ א' עם מטה איזור נגבה לאור הקרב, את קוי הפעולה לבאות; כבר באותו לילה החלו מגיני נגבה לסתום פרצות בגדרות, למלא מחדש את שדה המוקשים, ולתקן את העמדות ואת תעלות-הקשר. סייעו להם בכך אנשי תגבורת, שהוחשה לנגבה בשיירה שעשתה דרכה אליה בליל 2/3 ביוני ואשר הביאה גם אספקה, תחמושת ונשק, בתוכו פיאט נוסף, שחיוניותו הוכחה בעליל בקרב נגד הטנקים. אותה שיירה עצמה, בחזרה, הוציאה את פצועי נגבה. הרוגי נגבה, אנשי המשק והחיילים כאחד, נטמנו בחסות הלילה בקבר זמני, עד שניתן יהיה להביאם לקבורה כיאות.