אזור בארץ: נגב
תאריך: 2.6.1948
יחידות משתתפות: גדוד 53
מקור: אילון אברהם, חטיבת "גבעתי" מול הפולש המצרי, עמוד 71.
ביום 1 ביוני, נתגלתה לצופים במגדלה של נגבה, תנועה בלתי רגילה על כביש מג'דל-פלוג'ה. ריכוזי רכב ואנשים נתגלו, במיוחד, בסביבות הכפר עיראק-סווידאן ובסביבות המשטרה.
למרות שנגבה האמינה בהפוגה קרובה היא נקטה מספר אמצעי זהירות:
מוקשה הדרך בין בית-עפה לעיראק-סווידאן, והונחו מוקשים נוספים סביב הנקודה, הקמה בשדות סביב המשק הוצתה, כדי לשפר את שדות האש לפני העמדות.
במוצאי ה-1 ביוני החלו המצרים בהפגזתה של נגבה מתותחים, הפגזה שגברה עם שחר יום המחרת.
קצב האש גבר והלך, עד שהגיע בערך ל-600 פגזים ופצצות-מרגמה לשעה.
בינתים הובחן בתנועת אויב בכפרים עיראק-סווידאן, בית-עפה ובגבעות עיבדיס, ובתנועה של שריוני האויב שנערכו לתנועה מכיוון המשטרה לעבר המשק. הללו הסתדרו בשלושה טורים: טור מרכזי בן 7 טנקים, ברובם מטיפוס מרק 6, ממערב לו, כ-300 מ' לאחור, טור בן 4 משורינים, על הרכס שבין המשטרה והמשק - טורי שלישי בן 8 משוריינים. דרומית מהשריון נערך החי"ר המצרי.
לאחר השלמת ההיערכות, פתח האויב בתנועה לעבר המשק, תוך הפעלת נשק הטנקים נגד עמדות המגינים, וכלפי הקרקע, כדי לפוצץ על ידי מטח היריות את המוקשים.
ההתקפה הגיעה לשיאה בשעה 07:00, כאשר טור הטנקים המרכזי הגיע עד לטווח של 100 מטר בערך מן הגדר הדרומית של המשק. חיל הרגלים של האויב הגיח, אותה שעה, מעבר לטנקים - בשני גלים, שהראשון בהם נע כ-200 מטר מעבר לטנקים - כשהוא מסתייע בשריון, ארטילריה וקבוצות מקלעים שתפשו עמדותיהם על הרכסים במרחק 400-500 מ' מן הנקודה. כן סייעו להתקפה שני מטוסי-קרב, שהפציצו והבזיקו את המשק.
האש העזה של האויב שיבשה את הסדרים בתוך מערכת ההגנה: חוטי הטלפון נותקו מהדף ההתפוצצויות ומפגיעת רסיסים, התנועה אף בתוך התעלות היתה בחזקת סכנה, והקשר בין העמדות ובין הקטעים למטה היה רופף ביותר, למרות מאמציהם העילאיים וחירוף הנפש של המקשרים הצעירים. בקטעים המרוחקים ממקום ההסתערות, לא ידעו על הסכנה המאיימת, התיאום בין העמדות היה קשה ונקבע בעיקר לפי הערכתו והבנתו האישית של כל מפקד-עמדה.
תצפית המגדל המרכזית - מקור הידיעות - פסקה, כאשר נהרג הצופה הגיבור זאב וירובניק* ונשאר תלוי על הסולם. היא חודשה רק כאשר סגן מפקד פלוגה א', מישקה רובשקין, התנדב להוריד את גופתו. עד שעלה למגדל מתנדב חדש, נותר מטה האיזור ללא תמונה ברורה מן המתרחש סביב.
* זאב וירובניק היה צלף בגדוד "53". הוא התנדב לתפקיד המסוכן של התצפית במגדל ולא נחפז לרדת ממנו גם בעת הסכנה הגדולה ביותר. הוא רצה לדווח על האויב פרטים רבים ככל האפשר. מג"ד "53" המליץ להעניק לו אות הצטינות על גבורתו.
אף-על-פי-כן, פעלה מערכת ההגנה ביעילות.
כל העמדות הדרומיות פתחו, ביזמתן, באש חזקה על האויב מכל כלי הנשק. מחוסר כלי נשק נ"ט ארוכי טוח, לא יכלו המגינים למנוע את התקדמות הטנקים, אך הצליחו לפגוע בחיל-הרגלים שנע מאחוריהם. אעפי"כ פתחו הטנקים בנסיון פריצה מכיוון דרום-מערב, בגזרה שרוחבה לא עלה על 150-200 מטר. עתה הגיעה שעת מבחנם של אנשי העמדות שבפאתו הדרומית-מערבית של המשק.
על כך מדברי יהודה, איש נגבה:
"עמדה מספר 8, בה ישבתי, נהרסה מפגיעת פגזים של שני טנקים, שפעלו נגדה מטווח של 200 מטר, ונאלצנו לתפוש עמדות חדשות בתעלה שלידה.
"בעמדה מס 6, היה המצב גרוע יותר. מרבית אנשיה נפצעו ונשאר בה רק אהרון. היה זה בשעה שטנק החלוץ המצרי פרץ את הגדרות ועמד לדרוס את העמדה. אהרון בן ה-41 לא התבלבל, אזר עוז, רץ מול הטנק וזרק עליו בקבוק מולוטוב. אולם הבקבוק לא נדלק. שני הפיאטיסטים, אחד חבר הקיבוץ והשני חבר מהכשרת אמריקה-הלטינית - יואל ואריק חשו לעזרתו מעמדה מס 7. ובעזרת הפיאט שבידם, אילצו את הטנק לסגת".
סיפור שונה במקצת סיפר מנחם ברמן, מהמסייעת החטיבתית:
"עם התקרבות הטנקים, התחלנו "מרביצים" בהם באש הבאזה, דבר שאילץ אותם לסגור את אשנביהם ועיכב במידת-מה את תנועתם, אולם לא בלם אותה.
"טנק החלוץ פרץ את הגדרות והסתער על עמדה מספר 6 שהיתה סמוכה לעמדתנו. רובו המכריע של הצוות המגן נפגע. גם האיש האחרון שנשאר בה נטש אותה, כנראה כדי להזעיק תגבורת, לאחר שניסה לפגוע בטנק בבקבוק מולוטוב. בראותי זאת, תפשתי אף אני בקבוק מולוטוב ורצתי לעבר הטנק הפורץ. צאלח שמעון, "מספר שניים", תפש את מקומי ליד המק"ב וחיפה עלי, ואילו יעקב ברזילי, "מספר שלוש", סייע בידו על-ידי הגשת תחמושת. הגעתי עד בסמוך לטנק וזרקתי עליו את הבקבוק אך לא הצלחתי לפגוע בצריחו והבקבוק נפל על הקרקע מבלי לעשות דבר. עם-זאת, הסתובב הטנק, להפתעתי הרבה, והחל בנסיגה. משראו זאת אנשי נגבה חזרו ותפשו את העמדה הנטושה".