מורשת קרב, הנצחה ואנדרטאות

הודות למאמץ המשותף של אנשי נגבה ואנשי החטיבה במחציתו השניה של חודש מאי 1948, היה מערך הגנת אזור נגבה בסוף חודש מאי 1948 כדלקמן:
כוח האדם וחלוקתו:
בסה"כ היו בנגבה כ-70 לוחמים מקומיים (בהם נוער הכשרה צעיר, שכלל גם כ-10 בנות ששימשו בתפקידי קשר) וכ-70 לוחמי החטיבה. כ-80 איש הוצבו בעמדות, והשאר עסקו בשירותים ובעבודה.
רמת האימון:
הכוח המקומי הכיר היטב את הנשק הקל. הוא היה כבר מורגל בהפגזות ובהפצצות מהאויר.
אימון הפרט של אנשי המקום - לפעולה מתוך עמדה - היה על רמה מספקת. לעומת זאת לא הכירו כל האנשים את השימוש בפיאט, בבראונינג ובמרגמה "2. אולם הצוותים הקבועים של כלי-נשק אלה היו מאומנים כהלכה. כזה היה המצב גם לגבי אנשי החטיבה שתגברו את נגבה. כולם היו בעלי נסיון קרבי במלחמה בכוח הערבי המקומי, אולם לא כולם ידעו להפעיל נשק מסייע. לעומת זאת, היו צוותי הנשק המסייע - מרגמות "3 ומק"ב באזה - מאומנים כראוי.
הפיקוד:
הפיקוד הכללי על כוחות גבעתי ואנשי המשק היה בידי מטה אזור שהיה מורכב ממ"פ א' בגדוד "53" וסגנו, וממא"ז נגבה וסגנו.
כן השתייכו למטה 2 קשרים, 4 רצים, 10 צופים - שהיו מתחלפים מדי פעם על המגדל - נשק ואפסנאי-נשק.
למטה האיזור היו כפופים 4 מפקדי קטעים: שני מפקדי המחלקות של פלוגת גבעתי ושנים מחברי נגבה, בעלי אימון מתאים. לאלה האחרונים היו כפופים מפקדי עמדות, שהיו ברובם מפקדי-כיתות וסגני-מפקדי-כיתות מגבעתי ומיעוטם - חברי-משק.
עתודה מקומית ועתודת חוץ:
שתי כיתות של גבעתי שימשו עתודה למטה האזור. הן נועדו - לחסימת פרצות ולחיזוק נקודות תורפה במערך ההגנה; להחלפת נפגעים בעמדות וללחימה בשטח הבנוי, במקרה של חדירת אויב לתוכו.
לא היתה כל תכנית להפעלת כוח למכת-נגד מחוץ לגדר המשק, בשעת התקפת אויב.
גם לרשות גדוד "53", שהיה אחראי לגזרת נגבה, לא עמדה כל עתודה שנועדה מראש להנחתת מכת-נגד במקרה של התקפה על הנקודה; וכוחותיו, במידה שלא היו מרותקים למשימות אחרות, חנו בבאר-טוביה המרוחקת מנגבה מרחק 15 ק"מ בכביש.
נשק ותחמושת:
לרשות מגיני-המשק עמדו: 6 מקלעים, 80 רובים מסוגים שונים, 20 תת-מקלעים, 3 מרגמות "2, 1 פיאט, 200 רימונים, 500 בקבוקי מולוטוב.
הנשק המסייע הגדודי שעמד לרשות מגיני המשק כלל: 1 מק"ב בראונינג, 1 מק"ב באזה ו-2 מרגמות "3, שרק לאחת מהן היה מכשיר כיוון.
לרשות המגינים עמדה התחמושת הבאה: 3000 כדור לכל מקלע קל; 200 כדור לרובה; כ-250 כדור לכל תת-מקלע; 25 פצצות לכל מרגמה "2; 10 פצצות לפיאט; 3000 כדור לבראונינג; 15000 כדור לבאזה; ו-50 פצצות לכל מרגמה "3. כשליש מהתחמושת היתה מחולקת לכלים בעמדותיהם ואילו יתרת התחמושת היתה מרוכזת במחסנים, ארוזה ומוכנה לחלוקה לעמדות.
התחמושת והנשק - פרט לאלה שמתוצרת איטליה - היו בדרך כלל טובים וראויים לשימוש.
הביצורים:
א. עמדות. במשק היו 13 עמדות מוגבהות מטיפוס "Y" גמורות, שנבנו למלחמה באויב המקומי. הן נתגלו כבלתי מתאימות, בתנאים החדשים, והוחלט שלא להשתמש בהן אלא לתפקידי תצפית, מהיותן מוגבהות מעל הקרקע. במקומן נחפרו שוחות-אש במרחק של 30 מטר משני צדי כל עמדה - כך, שלמעשה היו בנגבה בסך-הכל כ-40 עמדות.
ב. תעלות-קשר. העמדות היו קשורות זו לזו על-ידי תעלת-קשר אחת שהקיפה את המשק. היו מצויות ארבע תעלות עיקריות נוספות, שחיברו את המטה שבמרכז המשק עם מטות הקטעים.
עומק התעלות הגיע, בדרך כלל, ל-90 ס"מ, אבל היו מקומות שהעומק לא עלה על 60 ס"מ.
מתוך התחשבות בצמחיה, נמשכו התעלות, בהרבה מקרים, בקוים ישרים...
בענין זה כדאי לצטט את דבריה של חברת נגבה:
"שיירה עברה דרך נגבה לנגב. לאחר היסוסים ניגשתי לחיילים וביקשתי שלא ידרכו על הפרחים, כי הרי יש שבילים. מבט של כעס נח עלי, ובהתרחקי שמעתי חייל אחד אומר לחברו: 'איזה שגעון לשמור על פרחים בימים אלה'... או אז אמרתי להם: 'תסלחו לי, עדיין לא התרגלתי לכך שנגבה היא בחזית...'"
ג. בונקרים. במשק היו בסה"כ, 4 מקלטים מסודרים, מהם אחד למטה, אחד לשירות הרפואי, ואחד - ה"סליק" הישן של המשק - לתחמושת. נוסף להם הקימו המגינים ליד העמדות, מקלטים-בונקרים פרימיטיביים, על-ידי כיסוי התעלה בגג מורכב מיסוד של קורות-עץ, חלקי צריפים, ופחים - ומכוסה בשכבה של אדמה, פלטות בטון ושוב אדמה.
מענין, בהקשר זה, סיפורו של מישקה רובשקין, סמ"פ א': "בתחילה השתמשו לבנין הבונקרים בפסולת עץ, כי היה חבל על חומר-בנין חדש, אך לאחר שפצצת תבערה פגעה בצריף שמנעו את פרוקו קודם לכן, שוב לא חסו על הקיים - אלא פרקו את קירות הצריפים האחרים והשתמשו בהם לבנין הבונקרים".
ד. גידור ומיקוש. את המשק הקיפה גדר דו-שיפועית אחת. לפניה הונחה חגורה של מוקשים נגד-אדם (מוקשי-נעל). כן הונחו כ-80 מוקשים נגד-טנקים במקומות בהם שערו כי ינוע רכב האויב, ובמיוחד על דרך משטרת עיראק-סווידאן-נגבה, ועל הרכס שדרומה-מערבה לנגבה, במרחק 600 מטר ממנה, עליו נהג האויב להופיע, שעה שהטריד את המשק.
מסיבות שונות לא נרשם אז המיקוש לסוגיו השונים, דבר שגרם לתקלות לא מעטות בהמשך הזמן.
ה. תכנית-האש. שני המק"בים הוצבו - האחד בקרבת הדרך העולה למשלט 113, והשני - סמוך לדרך העולה למשטרת עיראק-סווידאן.
תפקידם היה, לכסות באש את הרכסים הרחוקים שבקרבת המשטרה, בטווח 1200 מ' בערך.
הרכסים הקרובים יותר, היו צריכים להיות מכוסים על-ידי המקלעים והרובים. המרגמות "3 צריכות היו לכסות באש את המשטרה ואת בית-עפה וכן את מקומות הריכוז האפשריים של האויב.
את ה"שטחים המתים" בקרבת המשק, למן 100 מטר ממנו, צריכות היו לכסות מרגמות ה-"2.
לא היתה תכנית-אש מיוחדת ללילה ולא נקבעו משימות-אש-סכנה קבועות מראש.
ו. שירותים ומנהלה:
(1) קשר. במשק היה מכשיר אלחוט לדיבור ולמורס, שהיה קשור למפקדת גדוד "53" בבאר-טוביה. הקשר-הפנימי קוים באמצעות קוי-טלפון - שלא כולם הוטמנו כראוי בקרקע - שחיברו את המטה עם מטות הקטעים. כן עמדו רצים לרשות הקשר הפנימי.
2. שירות רפואי. במקלט המרפאה המרכזית היו 12 מיטות לפצועים. התרכזו בו רופא ומספר חובשים.
(3) מזון ומים. האוכל הוכן במרוכז והיה מועבר לקטעים ומשם לעמדות, במיכלים מתאימים, על-ידי אנשי העמדות עצמם. כן ניתן כד מים לכל עמדה. מנות המזון ניתנו, בדרך כלל, למשך 24 שעות.
(4) סניטציה. לא הוקמו בתי-כסא בקרבת העמדות וכן חסרו מים לרחצה. הכביד על המגינים מאוד ריח פגרי הפרות, בהמות העבודה והתרנגולות שנהרגו בהפצצות ובהרעשות, ואשר מפאת מספרם הרב וההפגזות הבלתי פוסקות לא ניתן היה לקברן, כהלכה.
אין ספק, שמערך הגנתה זה של נגבה היה רחוק משלימות, אך טוב בהרבה משהיה ביום ה-15 במאי. עד כמה שהדבר נשמע מוזר, סייעו לכך המצרים בכך, שלא הלמו בנגבה מהלומה אחת מוחצת ומכרעת - כפי שעשו בניצנים, לדוגמה - אלא הקדימו להתקפתם, הפצצות מן האויר, הפגזות, פעולות הטרדה וסיורים אלימים. אלה מררו, אמנם, את חייה של נגבה, אך גם לימדו את מגיניה כיצד לשפר את מערך ביצוריה. הם גם הקנו להם את נסיון העמידה.