חשיבותה של נגבה וסביבתה לא נעלמה גם מעיני החטיבה. עוד בשלבים הראשונים של מלחמת הקוממיות, בתקופה שלפני סיום המנדט הבריטי, שימשה נגבה חולית-קישור בין הנגב וצפון המדינה, בשל קרבתה לכביש הפנימי המוביל לנגב, בו היתה לכוחות העבריים אחיזה של ממש ; בה התרכזו השיירות לנגב בצפיה לשעת-כושר לפרוץ לנקודות המנותקות ; וממנה - כבסיס יציאה - זינקו יחידות גבעתי על ישובי האויב ובסיסיו.
ערב תום מנדט הבריטי, נוסף לה תפקיד חדש : לשמש מוצב-חוץ ראשון של מרחב חטיבת גבעתי כלפי חלוץ הצבא המצרי. זאת - בשל קרבתה למשטרת עיראק-סווידאן.
המשטרה נמצאת על מדרונה הצפוני של גבעה בגובה 119.3 מ'. הגבעה מתנשאת כ-20-40 מ' מעל הגבעות שמצפון לה - עליהן יושבת נגבה - ונמוכה. ב-10 מ' מהגבעות שמדרום לה, או שוה להן בגובהה. המשטרה שולטת בתצפית על נגבה המרוחקת ממנה 1700 מ' ועל הצומת החיוני המרוחק ממנה מרחק דומה. לא רק בנין המשטרה המבוצר שלט על נגבה, אלא גם הישובים הערביים: ג'וליס - מצפון-מערב ; עיראק-סווידאן מדרום-מזרח ; בית-עפה ממזרח ועבדיס מצפון-מזרח. שכן נגבה נבנתה, משום-מה, דוקא על אחת הגבעות הנמוכות ביותר מבין אלו המקיפות אותה. זאת ועוד - הרכסים המקיפים את נגבה, בנויים גלים גלים ויוצרים שטחים-מתים קרובים, הנותנים אפשרויות מצוינות לתוקף להציב את כלי הנשק ולערוך כוחותיו להסתערות.
לכן, החליטה החטיבה לחזק את נגבה במיוחד. היא עשתה זאת בשלבים, בלחץ הנסיבות, כאשר כל פעולת אויב מדרבנת אותה מחדש בענין זה.