סרן בנימין רוזנבליום ז"ל

קורות חיים

בן בכור לאירינה ויוסף. בנימין (בני) נולד ביום ט' בטבת תשנ"ד (23.12.1993) בערד. אח לחיים.

בנימין גדל והתחנך בערד. הוא היה ילד עצמאי, ולאחר שנולד אחיו הצעיר חיים, בשנת 1995, החל מטפל בו כאילו היה התינוק שלו.

בנימין שיחק כדוריד במועדון הכדוריד של "הפועל ערד" מאז היה בן שתים-עשרה לערך. בהמשך היה לשוער קבוצת הבוגרים.

בתיכון למד בנימין ב"אורט ערד ליזמות, מדע וטכנולוגיה". בנימין היה חובב אומנות ועודד את סביבתו הקרובה ליצור.

יוסי, אביו של בנימין, סיפר שבנימין היה הדבק של המשפחה: "בני היה הכול בבית. כל בעיה הוא פתר, לא משנה מתי ולמה". אירינה, אימו של בנימין, סיפרה, "הוא היה בן אדם של שלום, תמיד היה חבר של כולם, תמיד היה מכבד ואוהב את כולם". גם אחיו חיים סיפר, "היה לו לב ענק, זה מה שכולם אומרים. בן אדם שכל מה שהוא עשה כל החיים זה לתת לאחרים, לעזור. היה מאוד אכפתי למי שמסביבו, גם אם זה על חשבונו, על חשבון השינה שלו, על חשבון הכסף האישי שלו. הוא תמיד היה הראשון לבוא ולעזור. דאג לאחר הרבה לפני שהוא דאג לעצמו. אחי הגדול תמיד היה פה בשבילי".

בנימין ציפה בקוצר רוח להתגייס לצה"ל ולהיות קצין, והוא אכן התגייס לצה"ל ביום 6.2.2012 ושירת בחיל הלוגיסטיקה. בהמשך אף סיים קורס קצינים. לאחר שירות החובה הוא המשיך לשרת בשירות קבע. הוא סירב לקבל "תפקידים שקטים", כדברי אימו, והתעקש לשרת ביחידות קרביות.

אף על פי שהתקבל ללימודים גבוהים, בנימין ויתר עליהם לטובת תפקיד נוסף שהוצע לו, סגן מפקד פלוגת מפקדה בגדוד הסיור הבדואי של אוגדת עזה. במהלך שירותו החליף הגדוד את שמו ל"יחידת הסיור המדברי" וכן שינה מעט את ייעודו. היחידה נועדה לבצע משימות מבצעיות ייחודיות בחטיבה הדרומית של האוגדה. בנימין היה אחראי על תפקודה הלוגיסטי והטכני של היחידה ועשה בה לילות כימים כדי לסייע ללוחמים לבצע את משימותיהם. סיפרו שהוא היה הראשון להתנדב לכל משימה.

אימו של בנימין אמרה שהוא לא נהג לספר מה הוא עושה בצבא, אך היה מדבר על הפקודים שלו. בנימין שוחח עם הוריו בטלפון מדי לילה רק אחרי השעה אחת-עשרה משום שהיה עסוק בתפקידו עד מאוחר. אביו הוסיף שהחיילים שלו היו כל החיים שלו ושהוא תמיד עזר להם. "נכון, הם באו לצבא, אבל אני הצבא בשבילם", נהג בנימין לומר.

ב-17.7.2017 לפני הצוהריים שוחח בנימין עם יוסי אביו. בנימין אמר שהוא עסוק ושיטלפן מאוחר יותר, אך הייתה זו שיחתם האחרונה. הוא אמור היה להשתחרר מצה"ל כשבועיים לאחר מכן.

סגן בנימין רוזנבליום נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ג בתמוז תשע"ז (17.7.2017). במהלך נסיעה מנהלתית שגרתית בכביש 232 סמוך למועצה האזורית אשכול שבמערב הנגב התהפך הרכב הצבאי שבו נהג בנימין בעקבות התנגשות באוטובוס. בנימין נלכד ברכב וכעבור זמן קצר נקבע מותו. נהג האוטובוס ונוסע נוסף נפגעו בתאונה באורח בינוני וקל.

בנימין היה בן עשרים ושלוש בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בערד. הותיר הורים ואח.

לאחר נפילתו הועלה בנימין לדרגת סרן.

בעקבות נפילתו של בנימין קרא יוסי אביו לנהגים, "אני מבקש מכל אלה שעולים על הכביש – עדיף להפסיד רגע בחיים מאשר את החיים ברגע. פשוט קצת להוריד מהדוושה, אולי זה יציל את החיים שלכם. אף אחד לא יודע מי אשם בתאונה, אבל דבר אחד אני יודע, בני לא ייכנס לפה יותר. חייבים להמשיך, יש לנו עוד בן אחד. עכשיו אנחנו חיים בשבילו, אבל פעם היינו חיים בשביל שני ילדים ועכשיו בשביל אחד".

מועדון הכדוריד של "הפועל ערד" שבו שיחק בנימין הוציא הודעה עם היוודע דבר נפילתו של בנימין: "בני, מלח הארץ שהיה דוגמה ומופת לכל מי ששיחק איתו בכוח רצון ונתינה עבור הקבוצה. בני, הכדוריד והמועדון היה חלק ממך וכך גם אתה חלק גדול ממנו. מועדון כדוריד 'הפועל ערד' יפעל על מנת להנציח את שמך לעולם".

ביום גילוי המצבה באוגוסט 2017 מצאו בני המשפחה על קברו של בנימין אריח שהניח אלמוני ועליו ציור דיוקנו של בנימין והכיתוב: "גיבור של העולם ילד. בני, נזכור אותך לעד".

בחודש אפריל 2018 כתב חיים, אחיו של בנימין: "להיות אח שכול זה לשמוע כל הזמן 'תהיה חזק בשביל ההורים', מהרגע הראשון. לרוץ ממקום למקום, להביא מסמכים, לעשות את כל הסידורים בשבעה מול האנשים, לדאוג לאוכל ושתייה; זה להתקשר לכולם, 'אתם עומדים? שבו. בני נהרג'. זה ללמוד לבכות כמו שלא בכית אף פעם. אבל לבכות לבד, כי כולם מחבקים את ההורים. בראש שלי הוא חי, ממש חי. הוא פשוט שוב סוגר מלא. הוא מגיע להורים דווקא כשאני לא נמצא. איך הוא יכול למות? מי יעמוד איתי מתחת לחופה ויחזיק אותי שלא אברח? מי יחזיק את הילד הראשון שלי? מי ילך איתי למשחק כדורגל של חיפה ב'סמי עופר'? רצינו ללכת לשם ביחד בפעם הראשונה".

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשע"ח (2018) סיפרה אימו של בנימין בסרטון שהופק לזכרם של כמה נופלים: "פעם הוא שאל, 'אימא, אם מאבדים מישהו, נכון שחייבים להמשיך?' אמרתי לו, 'כן, בני, חייבים להמשיך'. ואנחנו מנסים להמשיך. לא משנה מה יקרה, חייבים להמשיך, אז ממשיכים".

חיים, אחיו של בנימין, כתב כאחד-עשר חודשים אחרי נפילתו: "זאת השנה הראשונה, וכמוני לא כולם עוד מעכלים שתכף עברה שנה מלכתו של בני. מצטער, אבל קצרה ידי וחלש ליבי מלהגיע לכולם באופן אישי, מלהתקשר או לשלוח הודעה 'האזכרה של בני בתאריך...' אני עוד לא מסוגל, אני עוד לא מעכל ואני בכלל לא רוצה לעשות את זה, להיות בסיטואציה שאני צריך ללכת לאזכרה של אחי הגדול".

לזכרו של בנימין התקיים בערד בחודש אוקטובר 2017 משחק כדוריד בין נבחרת ערד לנבחרת של חבל אילות.

בחודש דצמבר 2017, בחג החנוכה תשע"ח וסמוך ליום הולדתו של בנימין, נחנכה במרכז התרבות בערד תערוכה בין-לאומית לבובות אומנותיות לזכרו שיזמו הוריו. בתערוכה הוצגו למעלה מחמישים בובות של אומנים מרחבי העולם.

בנימין מונצח באתר ההנצחה העירוני לזכר כל החללים בני ערד.