סמ"ר שחף סמסון ז"ל

קורות חיים

שחף בן אורה ומשה. בן בכור להוריו, נולד בנצרת עילית ביום י"א בתמוז תשל"ז (26.6.1977). את השם שחף קיבל בעקבות עבודתו של אביו על הים.

חגיגת ברית-המילה של שחף נדחתה והתקיימה חודש לאחר לידתו, משום שסבל מחוסר משקל. שחף שרד את הקשיים וגדל כילד יפה וחמוד, חביב ושמח, שאהב את משפחתו. כבר בגיל צעיר ביותר גילה אהבה עזה לחיות, ובהיותו בגיל הגן גידל חתולה משלו.

לשחף היה תמיד קשר מיוחד במינו עם אביו ואמו. כשגדל במקצת התבטא קשר זה בקריאת ספרים משותפת באנגלית, במיוחד ספרי כוכבים ומזלות.

שחף אהב לערוך את הקידוש בבית בימי שישי ולשיר שירי תפילה, שגרמו לו הרגשה טובה.

כשהיה שחף בן ארבע וחצי נולד אחיו אילן, ושחף בחר לו את שמו. הקשר ביניהם היה חזק והתבטא בתמיכה והגנה לאורך כל שנות הלימודים.

מעולם לא שכח יום הולדת של אחד מבני המשפחה ושמח להעניק לכולם מתנות. הסבתא מספרת ששחף היה היחידי מכל נכדיה שהקדיש מזמנו ועסק בטיפוח גינתה. גם כחייל לא שכח לבקר את הסב והסבתא, עם כל ציודו הכבד - ולו לכמה דקות, "להגיד שלום".

כששחף עלה לכתה א' עברה המשפחה לערד. שחף החל ללמוד בבית-הספר היסודי 'לבבות', ולאחר-מכן בתיכון 'אורט' בערד במגמת מכניקה. כיוון שניחן באוזן מוזיקלית, החל ללמוד במקביל נגינה באורגנית ובחלילית, והרבה להופיע במסיבות בית-הספר. כמו-כן עסק בשחייה ובקראטה, התעניין בטניס ואהב את העיסוק במכוניות.

שחף גדל והיה לצעיר חרוץ ודואג לזולת. הוא הקדיש תשומת-לב לבני משפחתו ולקרוביו. חברים הגדירוהו כ"חבר אמיתי, שהמציא את המלה 'לתת'." הדבר ניכר גם בקרב חבריו, אשר למענם פעל רבות לשיפור נושאים שונים. ליופיו הפנימי נוסף יופי חיצוני - הוא התלבש בסגנון, וכינוהו 'אלוויס' או 'הנסיך מווילס'. היו בו חום, חוש הומור, עליזות ושפה מיוחדת שהמציא את מלותיה - דבר שגרם לקשריו המיוחדים.

כאשר היה בן חמש-עשרה התגרשו הוריו, ושחף ואילן עברו להתגורר עם אביהם ובת-זוגתו לחיים, אדריאנה וילדיה - פבלו ויונתן, והיו למשפחה לכל דבר. לאורך כל שנותיו שמר שחף על קשר הדוק עם אמו, ושמח לערוך 'קידוש' בימי שישי ובחגים.

את רוב שעותיו הפנויות הקדיש שחף להאזנה למוזיקה, באנגלית ובעברית. הוא חיבב קולנוע, בין היתר אהב לצפות בסרטים הודיים ובסרטים העוסקים ביהדות. בסרט 'עשרת הדברות', שהיה חביב עליו, צפה פעמים רבות, והעריץ את כוכבי הקולנוע דני קיי וסילבסטר סטלון. שחף אהב לטייל בארץ ובעולם עם אמו ואביו. הטיול האחרון שלו היה בלונדון עם חבר.

חברתו אתי מספרת שהיה גבר רומנטי מאוד, נהג לבלות עימה במקום מיוחד על חוף שפיים, שבחר עבור שניהם, והקדיש לה שיר של סיוון שביט.

בחודש פברואר 1996 התגייס שחף לצה"ל, ולאחר הטירונות במשטרה הצבאית הוצב במחסום 'סופה'. כחייל הפגין מסירות, אחריות, חוש הומור ויחסי אנוש טובים לסובבים אותו וכן לעולים מחבר העמים, שסייע להם רבות.

כחצי שנה לפני שחרורו הביא שחף ללכידת מחבל מתחזה, וזכה על כך במכתב הערכה כחייל מצטיין, שבו נכתב: "הודות לעירנותו ודבקותו במטרה נמנעה כניסת חשוד, ועל כך יישר כוח".

הטיול האחרון ששחף השתתף בו היה ביקור בכותל המערבי, במסגרת שירותו הצבאי, מקום שרצה לבקר בו זה מכבר.

שלושה חודשים לפני שחרורו, ביום ל' בחשוון תשנ"ט (19.11.1998), נפל שחף בעת שירותו והוא בן עשרים-ואחת. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בערד. הותיר אחריו הורים ואחים.

משפחתו הנציחה את זכרו בדרכים מיוחדות: אנדרטה מאבן ועליה פסל של שחף בתנועה מתמדת של נסיקה, מעשה ידי האמנים אביטל ואלון אהרוני, הוצבה באחת מנקודות התצפית של ערד, לכיוון ים המלח.

נוסף לכך, אמו אורה יזמה ותרמה פינת חי לילדי 'כפר נרדים', כפר ילדים שבפאתי העיר. בכך מונצח שחף שאהב ילדים ואהב בעלי חיים והתנדב תמיד לטפל בהם. גן הילדים אמור לשמש בעתיד מקום טיפולי פסיכולוגי לילדים הזקוקים לכך, על פי שיטות טיפול המסתייעות בקשר עם בעלי חיים.