סגן שלמה ייטב (יטקובסקי) ז"ל

קורות חיים

בן דינה ויצחק, נולד ביום כ"ח בחשון תשי"ט (11.11.1958) בפתח תקוה. בילדותו סבל שלמה מקוצר נשימה, מחלה שהתפתחה לאסטמה. לפי המלצת הרופאים עברה המשפחה בשנת 1969 לערד בשל אקלימה היבש. תחילה למד שלמה בבית הספר היסודי "הוברמן" בפתח תקוה. בהיותו בכיתה ה' עבר לבית הספר היסודי "יעלים" בערד. הוא השלים את לימודיו התיכוניים בבית הספר המקיף בערד.

שלמה הפתיע בהתפתחותו הגופנית. הוא התגבר על מחלת האסטמה והבריא. בבית הספר הוא התבלט הן בלימודיו והן בפעילותו בחיי החברה. הוא השתתף בפעילות ספורטיבית, ושיחק כדוריד בקבוצת בית הספר וב"הפועל ערד". בבית הספר גם אימן שלמה קבוצת כדור יד. המורה שלו לספורט סיפר עליו: "שלמה היה ספורטאי מצטיין, בעל מוטיבציה וכוח רצון בלתי רגיל. הוא היה מסוג התלמידים שנעם לעבוד עמם. בעל משמעת עצמית, כוח רצון, ובעל אישיות מקרינה".

מנהלת הספרייה בבית הספר סיפרה עליו: "הוא היה רציני כל כך, מבוגר בנפשו, אחראי בניהול ענייני מועצת התלמידים".

שלמה נבחר למועצת התלמידים ועמד בראשה. הוא ערך את העיתון של בית הספר, ובאותו זמן הרבה לקרוא, עסק באמנויות: שירה, ציור והיה חובב צלילה וגלישה בהרים. שלמה היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" בערד, והיה פעיל גם בתנועתו. את לימודיו בבית הספר התיכון הוא סיים במגמה ריאלית, בשנת 1976.

בינואר 1977 התגייס שלמה לצה"ל, ושירת בחיל האוויר. בבית הספר לטיס הוא השקיע את כל מרצו וכשרונו, ועם זאת מצא פנאי לבטא הגיגיו ורגשותיו בשירים שכתב והחביאם במגירתו. במרס 1979, הוסמך שלמה כטייס בחיל האוויר ועלה לדרגת סג"ם.

ביולי 1979 הוא החל לשרת בתנאי קבע. שלמה עלה לדרגת סגן, והוצב לשרת במטוסי תובלה.

אהב את הצבא והטייס, השקיע בהם מיטב כוחו. היה בחור ישר מאוד וצנוע. נסך בטחון סביבו במראהו המוצק ובקול דיבורו העבה והחותך. סייע רבות לבית ולמשפחה.

ביום כ"ו בתמוז תש"ם (10.7.1980), הוא המריא במטוס דקוטה לטיסת אימונים באזור צפון הנגב וסיני. היו איתו במטוס עוד שלוש טייסים., שני קצינים בדרגת רס"ן וקצין בדרגת סרן. משימת האימון הייתה ניווט נמוך. הייתה שעת בוקר מוקדמת, הראות הייתה לקויה והמטוס פגע בצלע גבעה באזור קוסיימה. ארבעת הטייסים נספו, ביניהם היה שלמה.

בן 21 וחצי שנים הוא היה במותו.

מפקד יחידתו כתב למשפחתו: "הרצון לתרום ולתת היה נקודת מוצא לכל מעשיו של שלמה בטייסת, תוך שהוא מוכן ליטול על עצמו משימות רבות בלא כל חשבון של נוחות אישית.

שתי תכונות בולטות היו בשלמה, הרצינות ונחישות הדעת ... כקצין התבלט בנכונותו לכל משימה, ובחוש האחריות המפותח שהיה בו. אופי הלוחם שבו היה גלוי לעין".

סגן מפקד יחידתו כתב למשפחתו: "שלמה היה לוחם אמיתי, טיפוס של הרפתקן, אך יחד עם זאת הקפיד על מקצוענות".

שלמה הובא למנוחות בבית הקברות הצבאי בפתח תקוה. הוא השאיר אחריו הורים, אח ואחות.

המשפחה הוציאה לאור לזכרו חוברת, ב"דרך הנשיא" העולה מיער בן שמן לירושלים הוקמה אנדרטה לזכרו, על שמו נטעה המשפחה חורשה ביערות מודיעים. בבית הספר בערד, שבו למד, רכשה המשפחה ספרי שירה בעברית ותרמה לספרייה, לזכרו של שלמה שאהב לקרוא ולכתוב שירה.

בבית ההורים הוקצה חדר זיכרון לבן שנפל.