אלבום תמונות
במרכז העיר באר שבע שרדו כמה מבנים של העיר העתיקה, ששימשו במלחמת העצמאות כאתרי קרבות. הבולטים שבהם הם בנייני תחנת הרכבת התורכית הישנה (כיום גלריה לאמנות ובית-ספר שדה), בהם שכנה המפקדה המצרית; מצודת המשטרה הבריטית (כיום מיתקן צבאי); והמבנים סביב גן רמז - בית המושל והמסגד הגדול (כיום מוזיאונים).
בשנת 1946 היו בבאר-שבע - 6450 נפש, כולם ערבים. בשנת 1948 היו בעיר כ-10,000 תושבים. שטח העיר היה אז כ-2 ק"מ*2 ק"מ.
אנשי באר-שבע לא גילו יוזמה רבה בתחום הצבאי. המארגן הראשי היה חאג' סלאמה אבן-סעיד - סגן ראש-העיר (ראש-העיר היה שפיק מושתהא). סייעו לו עבדול ראזק אבו-סיתה, שהיה מזכיר הוועדה הלאומית, ועבדאללה אבו-סיתה מח'רבת מעין, מנהיג כנופיות התראבין.
הוועדה הלאומית הטילה מכסות, על התושבים האמידים, ובכסף שנאסף נרכשו רובים במצרים. "המשמר הלאומי" שהוקם כלל גרעין של כ-40 לוחמים קבועים וביניהם כמה חבלנים. תושבי באר-שבע נעזרו גם במתנדבים מחברון ומחלחול.
העיר התחלקה לשני שכונות: צפונית (חארה אל שמאליה) ודרומית (חארה אלקבליה). הגבול ביניהן היה הרחוב הראשי (רח' ה-20 מטר, כיום רח' קק"ל).
מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.