אלבום תמונות
הפעילות המבצעית העיקרית של אנשי הכנופיות מבאר-שבע כללה את תקיפת היישוב הסמוך בית-אשל והתקפות (ירי, מיקוש) על שיירות, שנעו סמוך לעיר. ב-17 במאי 1948 הגיע לעיר כוח מחטיבת "הכוחות הקלים" המצריים (האחים המוסלמים) במסגרת הפלישה וההיערכות לאורך כביש "במת ההר" (ניצנה - עסלוג' - באר-שבע - חברון - בית לחם). הכוח, שכלל גם סוללת תותחים, החל להפגיז ולתקוף את בית אשל. באחת ההפגזות - ב-23 במאי - נהרג מפקד בית-אשל משה-אלברט יצהר.
ביוני תיכנן הגדוד ה-8 של הפלמ"ח פשיטה על באר-שבע. הכוונה היתה לפגוע במפקדה, שהתמקמה בבנייני האבן של תחנת הרכבת. תכנון הפעולה הוטל על המ"פ ברן, והוא יצא לסייר 3 פעמים בקרבתה. הוא יצא מחצרים, עם מוסה מוח'תאר חצרים וג'רי (נורי) הקמ"ן הגדודי, רכובים על סוסות, לבושים בגלימות של בדווים ומכוסים בכאפיות. הם רכבו באיגופים עמוקים כדי להימנע מפגישות עם בדווים. השלושה הגיעו סמוך לעיר וצפו עליה. ברן הכין תרשימים ותכנן את הפשיטה. אחר-כך תירגל את הפלוגה על מודל, אך הפשיטה לא בוצעה. במקומה בוצעה פשיטה דו-פלוגתית שנכשלה על קמפ א-שריף.
על באר-שבע הגן גדוד מילואים מס' 1 (ובו כ-300 חיילים) ותחת פיקודו פלוגת מתנדבים (כ-150 חיילים), בסיוע סוללת תותחי "3.7. העיר הוקפה בתעלת נ"ט וגדרות תיל מדרום, ממזרח ומצפון-מערב, וסביבה הוקמו 25 עמדות-שדה, הבנויות מעפר עם מחפה-ראש. הכוח היה כפוף לחטיבת "הכוחות הקלים".
במבצע "יואב" היתה תחילה כוונה לכבוש את עזה. אך ב-17 באוקטובר התברר, כי משימת כיבוש עזה קשה מידי ועשויה להימשך כמה ימים, ולכן הוחלט לכבוש את באר-שבע - מה גם שכיבושה עשוי לפתוח מגוון של אפשרויות פעולה - דרומה לעבר אילת, צפונה לעבר חברון, או דרומה מערבה לאיגוף רצועת עזה מסיני. יתר-על-כן, נקלט מברק ממפקדת הדיביזיה המצרית במג'דל למפקדה בקהיר ובו בקשת אישור נסיגה לקו עזה-באר-שבע. הוחלט, שהמשימה תוטל על חט' הנגב - הגד' ה-9 והמפח"ט ירוכזו בשטח כינוס חטיבתי ליד משמר הנגב, והגדוד ה-7 ייצא לנגב מיד עם פריצת הדרך. בהמשך סוכם, כי גם חט' 8 תרד (בחלקה) לנגב. שיירת חט' 8 יצאה בלילה (19 באוק', 23:30) מקסטינה לג'וליס-צומת גבעתי-כאוכבה - משם מזרחה (לאזור מאגר זוהר כיום) ומשם לברור-חיל - רוחמה ולשטח הכינוס של חטיבת הנגב ליד משמר הנגב.
הכוחות נערכו לביצוע מבצע "משה". בפועל הגיעו הגדוד ה-7 ופלוגות הזחלמ"ים והשריוניות של גדוד 82. התותחנים התקשו לקבץ את סוללותיהם הפזורות בנגב המערבי. הכוחות שהגיעו מהצפון לא הביאו איתם מספיק דלק.
מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.